הנה הגיע האור.
הוא נגע בנפשי.
הוא נגע בלבי.
ולרגע חשתי שמחה,
לרגע אהבתי .
שאחז בזרועי,
שנישק את שפתיי,
הפרפרים עפו.
האור בקצה המנהרה נראה מקרוב.
ופתאום חושך גדול,
עמוק יות.
הפרפרים נטשוני בשנית.
ושוב אני נשארת פה, בוכייה.
ולרגע חושבת,
שאותו אני אוהבת,
שאותו אני רוצה,
ובגלל זה אני בוכה.
ושוב אני חושבת,
שכל זה בעצם, הרגשה חולפת.
שוב הרגשתי הנבחרת,
אבל על זה אני חולמת.
הוא לא איתי באמת,
הוא עליי לא חושב,
הוא אותי לא אוהב.
מתבוננת שוב בשקיעה,
ומרגישה את האהבה.
מרגישה שהיא הייתה קרובה.
נוגעת בלבי ונפשי,
ומקפיאה את לבי וראשי.
הדם יתחיל עכשיו לזרום מחדש.
והרעש השקט שוב יחריש את אוזניי.
לא אצליח יותר להחזיק את רגליי,
עומדות יציבות על קרקע רעה.
קרקע שאליי עיניה לא פתחה,
ממשיכה והולכת.
ועל כל הכאב אני שוב חושבת
בשנית...

שיר זה מספר על תקופה די אפלולית בחיי ועכשיו כשהיא נגמרה, היא
חוזרת בשנית. השיר מספר על ההרגשות הפנימיים והרצון לשמחה.
אשמח לקבל מכם ביקורות טובות ורעות כדי שאוכל לשפר את השירים
שלי.