עוצם עיניים שם אני רואה אותך,
בארץ החלומות הקטנה שלי,
מוקפת אהבה בדמות פרחים ופרפרים,
מתי כל זה יגיע גם לי?

כולך כל כך יפה, לבנה ותמימה,
עוצמת עיניים לרגע בלבד,
הנסיכה הקסומה בלי האביר,
כל חייה רצתה רק מישהו אחד.

אבל לא, לא, זה לא אני,
אני נמצא בעולם אחר,
בו אין אהבה בדמות פרפרים ופרחים,
עם מתק ריחם המשכר.

אבל לא, לא, זה לא אני,
אני נמצא פה בנפרד,
מוקף צללים וצלילים לא מובנים,
בורח לצד, לבד.

קם לפתע בסערה, מתנער מקסם,
למשמע אותן צרחות אימה,
ורק רוצה שוב להעלם ברגע,
ולחזור לפנטזיה מקסימה.

מתהלך בין הקירות הלבנים,
שהחליפו צבעם לאפור,
מסתכל מחלון אל השמש החמה,
למה רק אצלי שורה קור?

כי זה אף פעם לא הייתי אני,
אני נמצא בעולם אחר,
בו אין אהבה בדמות פרפרים ופרחים,
עם מתק ריחם המשכר.

כן זה אף פעם לא הייתי אני,
אני נמצא פה בנפרד,
מוקף צללים וצלילים לא מובנים,
בורח לצד, לבד.

עם אבק מסביב וריח מעורפל
של בדידות ועצב מכביד,
עצמתי עיניים בשביל לברוח אלייך,
אבל הפעם זה לתמיד.