איך מישהו נהיה האיש הכי חכם בעולם, והאם זה הפך אותו למאושר
וחופשי?

הוא החליט להיות האיש הכי חכם בעולם.
היה לו זמן, את כל הזמן שבעולם. הוא נשפט למאסר עולם בלי
אפשרות לחנינה. זה לא משנה אם הוא ביצע את הפשע או לא. הוא
קיבל את הדין והחליט לנצל את כל הזמן שקיבל במתנה, כדי שלא
להשתגע ולמות. הוא לא רצה להיות כמו כל האסירים האחרים -
מדוכדכים, אלימים, חסרי עניין. הוא רצה לעשות משהו עם עצמו,
ולימודים נראו לו הכיוון הכי הגיוני.
בהתחלה הוא קרא, קרא יותר מששיער אי פעם שיוכל. הוא ישב
בספריית הכלא ועבר ספר ספר, בכל נושא ובכל תחום. כשהוא סיים את
כל הספרים בספרייה, הוא התחיל להזמין ספרים דרך הדואר. מדי
שבוע הגיעו לתאו הקטן עוד ועוד חבילות עבות של ספרים. הוא סידר
אותם בערמות על הרצפה. כשהערמות הגיעו כמעט עד לתקרה, הוא
העביר את הספרים לספרייה כדי שיוכל להזמין ספרים נוספים.
במקום המזרון, הוא הניח שורות של ספרים. הסוהרים והאסירים
האחרים חשבו שהוא מטורף, אבל לו לא היה אכפת. 'הם עוד יראו',
הוא אמר לעצמו בסוף כל יום כשכיבו את האורות בכל התאים, 'אני
עוד אהיה האיש הכי חכם בעולם'.

כשהוא סיים לקרוא את כל הספרים שרצה, הוא התחיל ללמוד בקורסים
דרך הדואר. הוא קיבל את כל החומר לתאו - ספרי לימוד, חוברות
תרגילים ומבחנים. הוא סיים בהצלחה קורס אחרי קורס, בכל
התחומים. עוד ועוד מכללות ואוניברסיטאות שלחו לו תארי בוגר
מצטיין.
כשלא נשארו לו עוד קורסים לקבל בדואר, הוא החל להתכתב עם
דוקטורים, מרצים, פרופסורים, מדענים, חוקרים, פילוסופים
ואינטלקטואלים. הוא שאל אותם שאלות והציג להם בעיות. הם ענו
במכתבים ארוכים ונהנו מרמתו הגבוהה. חלקם אף התייעצו עמו לגבי
מחקריהם ובעיותיהם, ומכיוון שהוא התמחה בכל כך הרבה תחומים,
הוא ידע לענות על כל שאלה ומכל היבט.
הוא שלט במדעים המדויקים של הפיסיקה, הכימיה, המתמטיקה
והביולוגיה. הוא התמחה במדעי הרוח, פילוסופיה, היסטוריה,
פסיכולוגיה וארכיאולוגיה. הוא הכיר את כל תחומי האומנות,
הספרות, המוסיקה והציור.
הוא למד שפות בעזרת ספרים וקלטות. הוא קרא את כתביהם המקוריים
של החוקרים, המדענים והפילוסופים הצרפתים, הגרמנים, האיטלקים
והרוסים. הוא הכיר את התנ"ך העברי ואת הקוראן המוסלמי. הוא למד
את התורות היפניות והסיניות, את ההינדו ואת הבודהיזם. הוא
התכתב עם אנשים ברחבי העולם כולו וכולם התרשמו והתפעלו משפע
ידיעותיו והבנתו.

הוא התחיל לעבוד על תאוריות שפיתח בעצמו. הוא פתר משוואות
מסובכות והגיע להבנות חדשות. אוניברסיטאות שלחו לו חומרים
ותקציבים למחקריו והעניקו לו תארי כבוד. הוא זכה במלגות ופרסים
על פרסומיו. מחקריו ומאמריו התפרסמו בכל עולם המדע והרוח.
בכלא הקימו עבורו אגף מיוחד, על מנת שיוכל לערוך את ניסוייו
ומחקריו. היו לו עוזרים שעבדו בשבילו ואפילו צוות של סטודנטים
שהגיע מבחוץ כדי ללמוד ממנו.
הוא היה מפורסם. אנשי תקשורת רבים ראיינו אותו והוא אף יצא מדי
פעם להשתתף בתוכניות טלוויזיה.
לבסוף הוא גם זכה בפרס נובל על מחקריו בתחום הפיסיקה התאורטית
והוא השתתף בטקס היוקרתי. הוא עלה לנאום מול אלפי הצופים, מוקף
בשומרים.
הוא סיפר על השנים הרבות והקשות בכלא, על מאמציו הרבים ועל
קשייו. הוא הודה לכל מי שתמך בו ועודד אותו וייחל ליום בו
האנושות כולה תהיה מספיק משכילה כדי להפסיק את המלחמות ואת
ההרס הסביבתי. הקהל הריע לו וקם על רגליו.

את הכספים שהוא קיבל הוא השקיע בכלא ובשיפור תנאי האסירים. הוא
הקים אגפים חדשים ומרווחים יותר. הוא קנה ציוד אלקטרוני חדיש,
שיפץ את הספרייה ואף לימד בכמה קבוצות לימוד. הוא פתח קרן
מלגות לאסירים בכל העולם שרצו ללמוד ולהשכיל בעת שהותם בכלא.
האסירים האחרים תמכו בו והעריצו אותו.
היה אפילו סנטור שהציע להעניק לו חנינה ולהוציאו מהכלא, אך הוא
סירב בכל תוקף. עכשיו, כשהוא היה האיש הכי חכם בעולם, לא היה
לו מה לחפש שם בחוץ, בין כל האנשים הפשוטים והבורים.
הוא מת כעבור מספר שנים, באותו תא קטן בו הוא חי בחמישים השנים
האחרונות, מוקף בערימות ספרים מצהיבים ותעודות הוקרה רבות
ממוסגרות שתלויות על הקירות.
"כאן קבור האיש החכם בעולם"- הוא ביקש בצוואתו לכתוב על קברו-
"שחי חופשי בתוך הכלא של האנושות".