אני מנסה לנשום...
היום הזה התחיל לפני 6 שעות וכבר הוא מלא בדאגות.
אני שוכבת במיטה עוד ערה מהשעה 12 של היום הקודם.
משפשפת את העיינים וזזה מצד לצד
כמו מסוממת שצריכה את הכדורים שלה...
העיינים שורפות כבר,
וכל מה שאני מצליחה לחשוב זה עלייך...
או יותר נכון, לא מצליחה.
אני עדיין לא מבינה מה יהייה בסוף איתנו...
כנראה שאני אבין בקרוב.
ושוב שיפשוף בעיינים,
מגרד לי בעורף,
מגרד לי בצוואר ויחד עם זה גם בכל הגוף.
כל הגוף שלי כואב ותפוס.
מכפות הרגליים ועד הראש, וכל תזוזה קטנה שלי
מלווה בכאב.
הלב לא מפסיק לדפוק חזק חזק בתוך הראש שלי
וזה מציק לי.
כמה שהייתי רוצה שיפסיק
ושייקח חופשה,
שהלב רק ייקח חופשה,
ושייתן לי לישון.
שיפסיק לדפוק וייתן לי לישון שינה ארוכה.