עת כנוס בתוכי אבנים
יותר מדי שנים,
אני כורע בכבדות אפיים
תחת השמיים.
פתילי קצר
ומרגיש מנוכר,
עת הם לרחוק מחבק
נזנחתי כמו חפץ מת.
אנשים זרים
שולחים בי מבטים חשדניים,
ומזעיקים כאבים עצובים
של הבזקי מיגרנות כחולים.
לבסוף מתרחקים
ועוזבים
בדחילו
עת מתפוצץ אני רק
בכאילו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.