|
במסדרונות המכון
מתניידת נערת הפיל
על זוג ירכיים עבות
המתחברות בחוסר רצון
לאגן משתפך
כולנו מתרוצצים במסדרונות
עסוקים, עמוסי ידיים
והיא פותחת לנו דלתות
חיוך מנומס מתנוסס
מעל שלושה סנטרים
ולסת נסוגה
אומרים לה שלום
וגם פיה נפתח
איננו נשארים לשמוע
את התשובה לשלומה
כי ממילא
אף קול אינו נשמע
ובערב אנשים ייפגשו
ידברו, יישתכרו
ונערת הפיל תישאר במקומה
קוברת עצמה בעבודה
מחוסר ברירה
וגם אני אשאר שם
קבור לצידה
כי גם אני נער פיל
אולי גופי מזמין
אבל נפשי
היא זו שדוחה |
|
|
דמיינו את בועז
רימר,
יושב בניחותא
בצימר.
מוקף בבחורות,
ומאשר לנו
יצירות.
וחישבו על
ההקרבה שלו
לנו,
שבמקום להתרכז
בהן מתרכז בנו.
ובכלל תגידו
תודה שהוא אישר
לכם יצירה,
כשיכל במקום זאת
להביא לבחורה.
צרצר, מביא
בקונטרה לזה שלא
היה מוכן לכתוב
שיר על בועז
רימר. אבל בכל
זאת מודה, שאת
בועז רימר קשה
לחרוז עם משהו
חוץ מצימר... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.