3. הפגישה הגדולה?!

אחרי שדיברנו כול השבוע שיחות קטנות וממושכות בלילה, אני יושבת
ומתעסקת עם המחשב והוא שוכב במיטה, הרוג מהיום המפרך שעבר עליו
בצבא, עד שהגיע סוף השבוע - הזמן שהוא חוזר הביתה ופוגש אותי,
יוצא איתי לפגישה המתוכננת. הוא יצא ביום חמישי, אבל הפגישה
הרשמית היתה ביום שישי. לא רצינו להפסיד יום, אז החלטנו שתהיה
לנו מיני-פגישה בגן שליד הבית שלי.
למחרת באמת יצאנו (רשמית!), הוא הביא לי פרחים ונסענו לאיזו
מסעדה כזאת נחמדה בהרצליה.
חבל שהערב היה קצת תקוע. אחרי כול השבוע בטלפון, לא היה לנו
ממש על מה לדבר, ואני, שרגילה לדבר ישר, בלי לחשוב קודם,
העלבתי אותו קצת למרות שבאמת שלא התכוונתי, כאילו, מי היה נעלב
כשמישהי כנה איתו ואומרת לו שהוא צריך דיאטה קטנה, אבל באמת!
הוא דובי גדול וגבוה.
בכול אופן, לא היה ערב כמו שרצינו שיהיה, למרות שזכיתי לשבת
שולחן ליד דודי בלסר (שווה ביותר!). בנסיעה נרדמתי, מה שגרם
לאיש המוזר לחשוב שאני מוזרה בטרוף... כי מי נרדם בפגישה?! גם
בסוף הערב לא היתה נשיקה וזה היה מבאס, כי כול הערב חשבתי 'איך
זה לנשק את השפתיים השוות האלה?!'
אבל, נו, טוב, הלכתי לישון וקבענו למחרת, לפני שאני הולכת
לעבודה ניפגש קצת.
למחרת כבר לא התאפקתי (כבר ציינתי שאני לא חושבת הרבה לפני
שאני מדברת או עושה דברים?). ישבנו, דיברנו, היה סבבה, הוא
הסיע אותי לעבודה ופשוט הייתי חייבת לנשק אותו וזה מה שבאמת
עשיתי. אחרי הנשיקה קרה הדבר הכי מוזר שאף פעם לא קרה לי עם אף
אחד - הוא נתן לי חיבוק דוב כזה, בלי קשר לחיים, אבל מה אפשר
לצפות מאיש מוזר שכזה???