מתנכלת לעצמה נוגעת ומפסיקה
שנייה לפני השיא עוצרת ובוהה
תוהה משתהה מתחננת לא רגועה
היא בוחרת להתעלל במי שהכי חשוב לה
לוקחת כל הזמן בולעת בתשוקה
גוזלת אנרגיות גונבת מלוכה
מונעת מכוחה של תאווה ודיכוי
היא גוהרת מעל דמותה
מביטה לרגע במראה
מזדעזעת ופונה לאחור
הבבואה של גופה
הפנים של השחור
לא תגיע היום
למקום שממנו ברחה אתמול
מניחה את הכלים
מחליפה מצעים
מכינה כוס קפה
לדיון בין הנשים
שכולן הן אחת
ואחת היא יותר
לא מאמינה למילים
לא מתמכרת למגע
לא מוכנה להשפיל ראש
לא אצלה יכנעו לערגה
וכמה אפשר ללהג על חורבן
של מקדש אהבה
שעם שקר אחד הפיל מגדל
עשר שנים של גאווה