|
היה בוזק ערפילים על גבה
ובוחן מנוסת צמרמורות.
היה מחריש ביד אחת
וסובב את שיערה
עד שהלך והסתבך
קולו בקולה.
רוו וצמאו, רוו וצמאו. עד ש
נהיו מקלעת שבת.
לא ידע אם ידו היא או ידה
והיה מנחש
את זמנה הפוקח פיו
את בהירות הלילה,
מנוסת הכוכבים ממסילותיהם.
לעת בוקר היה
מוצא עצמו
משנן את
תעצומות הגוף. |
|
|
הים והחוף זה
ליד זה תמיד.
שניהם
רוצים ללמוד
לדבר, ללמוד
לומר
רק מלה אחת. הים
רוצה לומר
"חוף",
והחוף רוצה לומר
"ים". הם
מתקרבים,
שנות מליונים,
אל הדיבור, אל
אמירת
המלה האחת.
כשהים יאמר
"חוף",
וכשהחוף יאמר
"ים",
תבוא גאולה
לעולם,
יחזור העולם
לתוהו.
יהודה עמיחי
ז"ל |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.