[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







רועי ברנר
/
ימי גן העדן המאושרים

ב- "בום - אחשלי אני אוהב'תך" נהרג הגיבור בפעולת טרור, כאשר
הוא בטוח שהוא על גג העולם, ועולה לגן-עדן סיפורו תפוס חיים
שם...





בשדרה התחילה התקהלות. אחד המלאכים לא התאפק ופלט כי יש
קיצוצים בגן עדן. הדבר התחיל במסכת של התרחשויות מסויימות
שהובילו לעיתונות של גן עדן. בכותרת היה כתוב - "קיצוצים".
אלוהים מכנס מסיבת עיתונים.

אני ישבתי בדירת גן שקיבלתי, ברחוב אחד ע"י השדירה. למרות שכבר
הבטיחו לי שבועיים להתחבר לכבלים של גן עדן, גם בגן עדן
מתעכבים לפעמים, בעצם רוב הזמן הם לוקחים את הזמן שיש להם, שזה
בערך יוצא נצח אבל - זה באמת ניחא. אני באמת חושב שבוחרים את
המועמדים לגן עדן ע"פ הסבלנות שלהם. כלומר אני לא רוצה להגיד
שהייתי באמת חסיד גדול ובגלל זה הגעתי לכאן, אבל הייתי אדם
סבלני באמת. אני זוכר את התקופה ההיא שהייתה איזה בחורה דיי
מכוערת שהתחילה איתי, ואז זה הפך לאובססיה מסויימת שלה.  לא
היה לי את עצבים ביום הראשון להגיד לה שהיא מכוערת ואין לה
סיכוי פה, הייתי סבלני...זה לקח שבוע.

בשבוע שעבר קניתי במבצע מחשב ואפילו עשיתי חיבור לאינטרנט
מקומי שיש כאן, בינתים אסור לי לגלוש מחוץ לגן. אולם יבוא יום
ואקבל את הרשות שלי. מצאתי לעצמי איזה צאט נחמד, והתחלתי לדבר
עם חלק מהנשמות שיש כאן, באמת אחלה חבר'ה יש פה, אני לא
מתלונן. אבל משהו קצת חסר פילפול מסויים. חלאס כמה אפשר כבר
לראות הכל לבן וצחור, הכל נקי ומחוייך.

דויד החונך שלי אמר - שסבלנות משתלמת פה. שלפני כמה זמן שהוא
לא זוכר אחד התלמידים שלו היה חסר סבלנות ולא היה פה שבוע.
שאלתי אותו לאן לקחו אותו ומה קרה לתלמיד החסר סבלנות. דויד
אמר - " אחרי השדרה..." שתק ונעשה לרציני. "אחרי השדרה, יש את
ה-בית". כאשר נסיתי לתחקר אותו על "הבית" הזה הוא סירב לדבר,
כאילו הוא ידע מה יש בבית אבל לא רצה לדון בכך. כל הגן-עדן הזה
והחוקיות הזו שיש פה, כלומר מה אלוהים חשב לעצמו שהקים את
המקום, שכל הסבלנות בעולם תתרכז פה באנשים, שאנשים באמת
סבלניים להיות פה נצח בכל הלבן הזה. באמת זה מזכיר לי את
ה"בית" ששמרתי עליו כאשר הייתי חי. מה שהזכיר לי שלא ביקרתי את
בן ( אחשלי אני אוהב'תך) מאז שעברתי לכאן. הכי הצחיק אותי ב-בן
זה שאחרי שאתה חוזר למקורות שלך בשמים, אתה מסוגל לעשות דברים
שלא יכלתי בהיותך בשר ודם. בן תיפוס דיי חביב ומצחיק, הוא סיפר
לי איך הוא נכנס ל"בית" כאשר היה חי. מסתבר שיום אחד בהיותו
מתבגר הוא ראה מלאך מעליו כאשר הוא ישן, מאז הוא חזר בתשובה.
אחרי תקופה ממושכת הוא התחיל לחזות דברים, ( מסתבר שזה קורה
כאשר מלאך מתגלה בפניך - מתחילים לחזות דברים והרבה) אז הוא
סיפר אותם לרב שלו. הרב דיבר עם אימו של בן והם החליטו לקחת
אותו לאישפוז פסיכיטרי. מאז שדחפו לו את כל הסמים דרך כל חור
אפשרי בגוף, הוא התחיל באמת להכנס לקטע של פסיכופרן אמיתי.
לילה אחד כאשר בן ישן,( יותר נכון היה בסטלה לא נורמלית מרוב
סמי ההרגעה שדחפו לו במנה לילית) נגלה לעיניו שוב אותו מלאך
וביקש ממנו לחזור איתו לגן-עדן. בן הסכים, בדיוק לפני שהמטוס
התפוצץ. אז פגשתי אותו בכניסה לשערי הגן. סיפור מוזר. באמת
סיפור מוזר. שאלתי פעם את דויד על הסיפור של בן, והוא סיפר לי
שזה בדיוק מה שקרה עם ישו והצלב, היה אחד שלא שמעו עליו בכלל
כי הוא היה נמוך ומכוער - אבל אז לא הכניסו אותו לספרים, קטע
של רייטינג.

אבל השעמום גבר על הכל. ככל יצר. כנראה אני מסרב להתנתק
מאנושיות שבי, כל הקטע שלהיות אנרגיה פשוטה לא עושה לי את זה.
זה כל כך אירוני - הם אומרים שפה זה גן עדן, אבל באמת זה דומה
לאיזה סרט מתמשך של סטיבן שפילברג ותום הנקס הוא דויד. ככה זה
בערך נראה.

מסיבת העתונאים החלה, דברו של אלוהים עלה על הדוכן. שידור ישיר
מ"הבית".

"ערב טוב" התחיל.
"כידוע גן-עדן סובל כרגע מקיצוצי ענק, במהלך החודש הקרוב אנחנו
נחל במדיניות חדשה של כניסה וסלקציה בשערי הגן. מעומדים שלא
יתאימו, יקבלו ע"פ סעיף א. פרק ח בספרי החוקים הראשונים, את
המגיע להם. ברוכים אתם." - סיים את דבריו.

מה לעזאזל זה סעיף הזה ? סלקציה ? פאק (החידוש הכי מצחיק שהיה
בגן עדן, זה שמותר לקלל ואפילו ממולץ, כל עוד איש לא נפגע. אם
משהו כן נפגע הוא צריך למחול על כך כאשר אתה מבקש סליחה - ולזה
אני קורא נימוס. משום מה דויד הסביר לי שפשוט, אט אט, אתה
מוותר על הצורך בלקלל).

יום חדש הגיע, אם אפשר לקרוא לזה יום. תוך כדי שאני מכין לי
לשתות, ומתגעגע לקפה טוב של הבוקר, אבל מה לעשות כאן אין. בגן
יש דמוי קפה, אבל זה לא אותו דבר ( כנראה שהקפה זה המצאה של
השטן או משהו). בעיתון פורסמה ידיעה, דרושים מתנדבים
ל"בית".למה הם צריכים בכלל מתנדבים לשם ? אני חייב לבדוק את
זה, גם ככה אין מה לעשות פה הבוקר וה צורך בקפה מתחיל לשגוע
אותי...לקחתי את עצמי לטיול בוקר עצרתי ע"י ה"בית".

ה"בית" ממש גדול. אני לא חושב שיש לו סוף אפילו ואני לא רוצה
לתאר לעצמי מי נמצא בקומה האחרונה, אם יש כזו.  בכניסה ישנה
מוזיקת מעליות רגילה, שהתאימה מאוד לאוויר של הבית.
"אתה בקשר למודעה בעיתון" - שאלה פקידת הקבלה. "יפה" - קח את
הכרטיס, קומה 769 . משרדו של אלי" - דיברה בנימוס. " מה יש כאן
יותר מ 700 ומשהו קומות?" - שאלתי. " יש כאן קומה לכל אחד" -
השיבה. וואו זה היה חומר למחשבה, אבל תוך כדי שאני מנסה להבין
את התשובה של הפקידה המעלית צילצלה והגעתי לקומה, ממש לא הגשתי
כאילו שאני עולה 769 קומות. המעלית נפתחה וממול הייתה דלת
לבנה, עליה  היה כתוב - משרדו של אלי. על הכרטיס שהיא נתנה לי
היה כתוב את השם שלי ומספר בר-קוד עם המון המון ספרות. הכרטיס
כמובן היה לבן, אבל הכתב היה כתוב בזהב. דפקתי 3 דפיקות על
הדלת ואיש לא ענה. דפקתי שוב פעם בנימוס רב, והדלת נפתחה מבעד
עצמה. הכנסתי את הראש בחטטניות אך בנימוס ( חשוב מאוד להיות
מנומס בגן - דויד הקפיד לומר). המשרד היה לבן ( כבר אמרתי שהכל
היה לבן בגן), עם רהוט לבן, אפילו האיבזור הכי קטן היה לבן
מקסימום קצת זהב בשביל היופי. התישבתי מול השולחן וחכיתי,
בנימוס. עבר זמן מה, אני לא יודע כמה, אולם התעזרתי בסבלנות
וסקרנות יתרה. מתי יגיע אלי, מי זה אלי ? אלי לא איחר לבוא עם
השאלה. אלי היה מלאך, המלאך שלי. הדלת נסגרה, אור נכנס פנימה.
כאשר מלאך מדבר זו מנגינה, כל כך נעימה, הכל רצוף באושר עילאי.

אלי הסביר לי את הבעיה של הקיצוצים ,למה המודעה פנתה אלי, ולמה
הגעתי הנה.
הוא אמר - "החיים הם לא אופציה אבל בחיים ישנם המון אופציות
לבחירה. המוות שלך לא היה אופציה, אבל אתה בחרת באופציה להגיע
לכאן. בחרת בדרך חיים מסויימת ודרך חיים בחרה בכך. עכשיו יותר
מכל דבר אחר, בחירה היא לא דבר אקראי. הוחלט עליך לחזור
בחזרה."

הוא סיים את דבריו בעוד כמה משפטים מפוצצים, אני התמלאתי באושר
שלא יכלתי יותר להתמלא.
"לא הרבה מקבלים הזדמנויות, לא הרבה בוחרים בלהמשיך מהיכן שהם
הפסיקו" - אלי אמר., "ואולי בלונדיניות זה לא הטעם שלך, אולי
עדיף שהם לא יהיו."

...בעליה למטוס יושב על-ידי יוני והוא התחיל לחייך. הזעה כבר
הספיקה להפוך קרה וההתרגשות צחקקה לה בתוכי. המטוס התחיל לצבור
מהירות ולעזוב את הקרקע, ע"י ישבה בחורה שחרחרה, עם עיניים
חומות חומות. היא מצמצה וחייכה אלי. אני שאלתי אותה אם היא טסה
לאמסטרדם, והיא צחקה " מה זה לא ברור, למה לאן אתה חושב שאתה
טס" - אני השבתי( מחוייך שכמותי) - " לגן-עדן, אלא מה ! " -
היא חייכה אלי בחזרה.
בקומה ה-   769 במשרד של אלי...באותה השעה...
- אתה רואה דברים כן יכולים להשתנות. ( המלאך אלי פתח בשיחה)
- כן, אבל אתה חושב הוא לא יעלה על הטיסה בחזרה ?( המלאך דויד
השיב )
- יכול מאוד שכן, יכול מאוד שלא. כמו שההוא אומר :" החיים הם
לא אופציה, אבל בחיים ישנם המון אופציות לבחירה".
- "נחיה ונראה" - זה היה שלך לא ? ( צוחק דויד)
- כן אני חושב שזה היה, כן שלי.
- ניחא.






מוקדש לדולי ( הכלבה ) שהייתה איתנו, גדלה עימנו, בין כותלי
משפחת ברנר 16 שנה והיום הלכה מעולמינו. "חברו טוב של האדם..."
יהיה חבר הנאמן שלי. זכרה נצור בלבינו.
30/7/2003







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם יש אלוהים,
אז הוא בטח
משועמם, כי איזה
אתגר יש לך אם
אתה יודע הכל
ויכול לעשות
הכל? הכל קל
מדי.


אליהו (הנביא).
ויש המשך


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/8/03 2:31
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רועי ברנר

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה