זה היה אתמול. הלימודים כבר נגמרו ופתאום היה מין שעמום עמוק
בפנים. כל מיני מחשבות עצובות וריקניות ושיטוט חסר מנוחה בבית,
כשפתאום ראיתי אותו. הוא היה מושלם. היתה לו כת ירוקה והוא היה
ארוך ונוצץ. מברג מונח במטבח, על השולחן. וסתם ככה, פוף!,
השעמום נעלם. הראש התמלא מחשבות על שימושים למברג. נזכרתי שאני
רעב אז הוצאתי עוגה מהתנור (לא אפיתי כרגע עוגה, אנחנו פשוט
שומרים אותן בתנור) והתחלתי לאכול. ואז נשאר רק הקצה של העוגה,
וחשבתי לעצמי "כמה נחמד יהיה להכניס את המברג לעוגה!". וככה
התחלתי להבריג את כל מה שראיתי וזה היה נפלא. אחרי שעה המטבח
נראה כמו אחרי פיגוע, ואז נזכרתי בדני ואסף, שני האנשים
היחידים בעולם שאני ממש שונא. הלכתי מחויך כל הדרך לאסף
ונכנסתי לדירה שלו. מדהים כמה קל לקחת חיים. אבל אני לא
כזה...., פשוט הרסתי לו את המחשב, שזה בערך כל החיים שלו. דני
כבר סיפור אחר. לדני היתה לי כל כך הרבה טינה על שטויות שעשה.
הבנאדם היה חסר אחריות בנושאים רצינים. אז הענשתי אותו בדרך
יצירתית. עשיתי לו עוד חלון בקיר בסלון. כזה חלון שלא נשאר
קיר. לקח לי איזה שבע שעות לחצוב החוצה את כל הקיר, אבל זה היה
שווה את זה. שמתי גם קצת אוכל בסלון, כזה שמושך חרקים וציפורים
וחיות, והבית שלו הפך למעבדת מחקר בנושא חיות בית. ואז אחרי
האושר חזר השעמום,

המשך יבוא...

לאונרדד ולך