היי. הכל בסדר.
אימייל הוא דבר חשוב בימינו. טוב שיש לך אחד. תתחדשי.
"זו אני" את כותבת. מי זו אני?
באמת, מי זו אני?
אני היא מילה קשה מדי...
כיצד אני אמורה להבין מי זאת אני?
ללא חתימה, או סימן מזהה,
איך את מצפה שאני אבין את אני?
אני. מי? אני או את?
כבר התבלבלתי לגמרי.
לא יודעת מי את.
אולי גם לא אכפת לי.
באמת לא אכפת לי.
אולי את הילדה הזאת, שאני שונאת.
מי יודע.
אם כן, אז באמת לא אכפת לי מי את.
אם לא, אז אולי כן אכפת לי.
אבל כנראה שלא.
הרי אני לא אכפתית בכלל.
כולם יודעים את זה.
אני אדישה ולא אכפתית.
זה אפילו כתוב בספר מחזור של חט"ב "זאב".
או שאולי הורידו את זה?
לא אכפת לי. הרי אני לא אכפתית.
אני קוראת את מכתבך שוב. מנסה למצוא איזה רמז.
אבל אין כלום.
"אני" יכול להיות כל כך הרבה אנשים.
ובכל זאת אני יכולה לחשוב על כל כך מעט.
כל כך מעט שהיו שמחים לדבר איתי.
אז שלחתי בבקשה הודעה תודה.
אולי אם תשלחי לי מכתב חזרה, כבר אדע מי זו אני.
אבל כנראה שלא.
כי את לא שולחת מכתב חזרה.
כבר יותר מחודשיים אני מחכה ומחכה.
אבל כנראה לכלום.
טוף. אז ביתיים ביי...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.