היי קרן,

מאז שדיברנו לאחרונה חלה התחממות בגזרה. דבר ראשון, הבחורה
החליטה שהיא נכנסת במקומי לדירה. קבענו שניפגש למחרת כדי שהיא
תיתן לי את הכסף על החודש ששילמתי מראש ושלא רוצים להחזיר לי.
הלכתי בערב לשעור אגרוף, שהיה, למרבה הצער, שעור אחרון עם
המורה הנמרה שלי כי היא עוזבת אבל שמחתי לשמוע שגרג, המדריך
החתיך שהתחיל איתי בחדר כושר, עומד להחליף אותה. נראה לי
ששעורי אגרוף ימשיכו עמוק לתוך הלילה וזה כבר עושה לי טוב!
כשחזרתי נפלה עלי התמוטטות עצבים כזאת שתרשם לדראון עולם.

יואב השאיר לי הודעה על המזכירה שהעניין עם הבחורה והדירה לא
ילך כמו שסיכמנו כי יש עם זה בעיות משפטיות. ניסיתי להתקשר
אליו אבל הוא אמר שהוא בעבודה ויחזור אלי אבל הוא לא חזר. אני
חטפתי חום די רציני מכל העניין הזה של הדירה שתקוע לי עמוק לא
חשוב איפה... וכנראה כל הסיפור הזה שיחרר שדים עוד יותר עמוקים
והאמת די מפחידים ופתאום התחלתי נורא לבכות. לא בגלל ה 600דולר
שאני מפסידה ולא בגלל המתווכת הזונה אלא... ואני עושה כאן
הפסקה קטנה כי אני יודעת שאת לא אוהבת לשמוע את זה כי זו היתה
בחירה שלי לבוא הנה ולחיות פה וכו' אבל הפעם זה היה קצת
שונה...

הבנתי שזו הפעם הרביעית בעשרת החודשים האחרונים שאני עוברת
דירה ואני חייבת להתוודות ולומר שזה לא כיף. מה שעצוב פה בכל
העניין הוא שזו הפעם הרביעית שאני עושה את זה לבד! ופתאום נורא
התחשק לי שיכנס בדלת איזה בעל או חבר או אפילו סתם איזה גבר עם
כתפיים רחבות ויגיד לי "תזיזי את הארגז הזה לשם, אני לא מצליח
לעבור" או "אל תשכחי לארוז לי את הגרבים האפורות, הן במגירה
השמאלית" או "דיברתי עם הבחור שעושה לנו את ההובלה, הוא יהיה
פה באחת עשרה בבוקר ואני אהיה פה לעזור לו להעמיס" או אפילו
משהו בסגנון. אבל לא היה פה שום בחור כזה ואף אחד לא נכנס בדלת
וכשהבנתי שאף אחד גם לא יכנס זו היתה הפעם הכי חזקה והכי
מודגשת שהרגשתי שאני מאוד מאוד לבד ושאני עוברת דירה, שוב פעם
מאוד לבד. ושאני הולכת לבנק לבד להעביר את הביטוח על הדירות
ורבה ומתמקחת עם המתווכים והמובילים לבד ומרגישה בסוף שעבדו
עלי ושאפשר היה לעשות את זה הרבה יותר טוב אבל לא עשיתי ונמאס
לי!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אני יודעת שתגידי אולי שזה אחלה ניסיון לחיים ושזה שיעור מעולה
ועכשיו אני יודעת שאני יכולה לעשות הכל ואני לא צריכה אף אחד
שיעזור לי ולא כל אחד היה עומד בזה ואני יודעת את כל זה. כי
כבר עשיתי את זה. ארבע פעמים! בפעם הראשונה זה היה באמת כל
הדברים הגדולים האלה ואחריות וחויה ולהוכיח לעצמי ולעולם. בפעם
השניה זה היה אולי שידור חוזר. עכשיו זה סתם עצוב נורא ומיותר
והפעם פתאום מאוד בא לי שיהיה פה איזה ג ב ר שיתן לי פקודות
ויחליט בשבילי כי זה מאוד קשה להחליט כל הזמן לבד וגם לי נמאס
להיות כל הזמן בשליטה ובא לי שמישהו אחר יתפוס את ההגה בידיים
לאיזה שבוע ואני אוכל לרוקן את הראש מהחלטות קיומיות כמו איפה
לגור ואיך נדאג שיהיה לנו הערב גג מעל הראש. כי בשורה התחתונה,
כשאני באמת מצליחה בגדול אין פה אף אחד לחזור הביתה ולספר לו
את זה בערב ושהוא יגיד לי "יופי מותק, כל הכבוד, אני גאה בך"
וישמח בשבילי. אין פה אחד כזה. לפחות לא אחד שאני לא קוראת לו
"אמא". וזה די הטריד אותי באותו הרגע.

אז התקשרתי ליניב (טוב, יש לו כתפיים רחבות). אני יודעת שאני
לא אמורה להתקשר אליו ושהוא אמר לי שהוא לא רוצה אותי אבל בכל
הפעמים הקודמות שהיו לי רגעים כאלה הוא הציל אותי (עד עכשיו).
ליניב היו חברים בבית. נראה לי שהוא עשה מסיבה ואני, ממבוכה,
התחלתי לגמגם. מזל שיש לו יום הולדת עוד כמה ימים אז אמרתי
שהתקשרתי לאחל מזל טוב והוא אמר "תודה שזכרת" וזה רק המיס אותי
יותר. גמגמתי לו אם האורחים ילכו ומתי נוכל לדבר והוא אמר
שנדבר כבר "בהזדמנות" ואז מישהי צעקה "יניב, יניב, יניב, בוא
הנה" ואני הבנתי שאנחנו לא כל כך הולכים לדבר בזמן הקרוב ורק
רציתי למות עוד יותר. וסגרתי את הטלפון ובכיתי יותר חזק כי
הבנתי שהבחור הזה הופך לי את הבטן וגם את הלב ושלא ממש התגברתי
עליו.

אז התקשרתי לגיא, האקס שלי בארץ, ודיברנו והוא אמר שזה טוב
שאני מוציאה את זה ושאם אני צריכה גבר אז הוא שמח שהתקשרתי
אליו. הסברתי לו שאני מעדיפה את הגבר שלי באותה מדינה ואני
מוכנה להתפשר אפילו על אותה יבשת אבל גיא אמר שגם הוא רוצה
לחבק מישהי ושהוא כבר מחכה שאני אגיע לארץ כדי שאני אוכל להגיד
לו מה אני בדיוק חושבת על התקרה בבית החדש שהוא עבר אליו והאמת
היא, קרן, זאת לא בדיוק התשובה שהייתי צריכה לשמוע באותו
הרגע.

לא היה לי לב להעיר את אמא שלי, וגם לא רציתי להרוס לה את
התדמית שהיא בנתה לי אצלה בראש ולהבהיר לה שגם לבת המושלמת שלה
יש בעיות ושגם לה חרא לפעמים אז התקשרתי לשרית חברה שלי שהיתה
עסוקה ואז לדנדו'ש, אח שלי, שבדיוק זיין מישהי ואמר שיתקשר אלי
עוד שעה, ואז כבר בכיתי ממש חזק והבנתי שאני מתחילה להפריע
לשכנים אז התקשרתי לאבא שלי.

את בטח די מופתעת עכשיו ואומרת לעצמך שאם התקשרתי אליו כנראה
המצב היה באמת רע. לא דיברנו קרוב לשנה וגם הוא הופתע ושאל אם
קרה משהו. אמרתי שכן. הוא אמר שהוא כבר ישן למרות שהשעה היתה
רק חצות ולדעתי זו לא התאכזרות מי יודע מה בהתחשב בעובדה שהוא
די צעיר. התחלנו לדבר וסיפרתי לו על מה שקרה עם הדירה ועברתי
לבדידות ולתחושת הלבד. נראה לי שהוא שמח שהתקשרתי למרות שלא
היה לו יותר מידי מה לומר לי והוא התחיל לדבר איתי על מה שקורה
לו בעבודה. עצרתי אותו ואמרתי לו שזה ממש לא הזמן לזה.  הוא
אמר לי שהכל יהיה בסדר מה שגרם לי להתעצבן עוד קצת ולהתחיל
לבכות עוד יותר ולומר לו שאני יודעת שהכל יהיה בסדר כי אני זאת
שצריכה לסדר הכל לבד אז אין לי כל כך ברירה כי אני חייבת שהכל
יהיה בסדר ואמרתי לו שאני צריכה קצת מנוחה מכל השליטה המטורפת
הזאת על החיים שלי ומנוחה מזה שהכל צריך לדפוק כמו שעון
שוויצרי אבל כלום לא דופק כמו שצריך כי לכל דירה שאני עוברת
אני משאירה סכומי כסף עצומים לאנשים שלא מגיע להם. ואז אבא שלי
חשב שהתקשרתי כדי לבקש כסף למרות שאמרתי לו שלא ושבעצם התקשרתי
לבקש נחמה והוא אמר שהוא יעזור לי כשיהיה לו ושהכל יהיה בסדר
ואני כבר לגמרי בערתי מחום וצעקתי עליו שאני שומעת את המנטרה
הזאת כבר שנים אבל אף פעם אין לו בשבילי רק בשבילו ושלא יעבוד
עלי ושכולם יודעים שהוא מיליונר אז שיפסיק לבלבל את המוח
ולעשות קולות של עני כי הוא בעצם סתם קמצן!

ושבכלל לא התקשרתי לבקש כסף.

ואז הבנתי שאבא שלי פותר כל בעיה בזה שהוא מציע כסף אבל בסוף
לא נותן אותו ורק מוציא לאנשים את המיץ. ואחר כך הבנתי גם
שעדיף לי כבר להשאר עם המיץ שלי ושאבא שלי ישאר עם הכסף שלו
אבל בלי שום קשר איתי. ואז עוד יותר לא היה לו מה לומר לי.
ואני פתאום ראיתי את אבא שלי, שפעם הוא היה בעיני אדם גדול
שמאוד כיבדתי והיתה לו תשובה לכל שאלה, ראיתי אותו פתאום כזה
קטן, והתשובות שלו בכלל לא התקרבו להניח את הדעת. וראיתי שהוא
כבר לא מתפקד בכלל- לא ככספומט ולא כאבא.
ואז דנדו'ש התקשר ונתן לי תשובות לא רחוקות מאלה שנתן לי אבא
שלנו ואמרתי לאחי הקטן שזה מאוד מאכזב שהוא יצא אותו הדבר
ודנדו'ש התאמץ ובסוף הצליח לעודד אותי ולהכניס אותי קצת
לפוקוס.

מה שכולם אמרו לי וזה מאוד עיצבן אותי היה "תבואי לארץ לנוח
והכל יסתדר". סליחה, הצרות שלי יעלמו אחרי מנוחה בארץ? אני
אחזור לניו יורק אחרי ביקור בארץ והכל יהיה בסדר? אני אנחת
בארץ והמתווכת הזונה הזאת תתאבד או משהו? (קרן, אני אומרת לך,
צריך להרוג אותה!) אני דווקא חושבת שאני צריכה להשאר כאן
ולסגור את העניינים שלי. לברוח מהם לא יתרום לכלום!

דנדו'ש אמר לי שההשקעה הכספית הזאת תשתלם לי בעתיד כי אני
רוחשת מקצוע ואני חשבתי על זה ופתאום הבנתי שההשקעה הכספית
האדירה הזאת של לחיות וללמוד לחו"ל היא ממש לא עתידית אלא מאוד
להווה כי מה כבר אפשר לעשות עם דוקטורט בספרות ושש שפות חוץ
מללמוד עוד שפה ולהיות האפיפיור? ואת זה כבר אין לי סיכוי
להיות כי אני לא גבר, אני לא קתולית ואני כבר לא בתולה. אז
הבנתי שזה הזמן להנות והגעתי למסקנה שאני לא ממש סובלת ודי טוב
לי בחיים, אפילו מאוד טוב לי, ובשורה התחתונה אני מאושרת רק
חבל שחצי עולם מעביר עלי ביקורת והחצי השני אומר לי שאני
מפונקת ואני, ככה באמצע, מרגישה כמו חלאת המין האנושי וזה לא
כיף.

הגעתי לעוד מסקנה והיא שאני מקטרת המון וזו תכונה שנמצאת כנראה
בגנים הישראלים ואני נדבקתי בה אבל אני חושבת שזה לא עושה לי
טוב לעור הפנים אז אני חושבת שאני אפסיק עם זה קצת לאיזו
תקופה.

חוץ מזה קיבלתי מחזור.

תכתבי לי חזרה מה קורה איתך ומה שלומך
נשיקות
אני