אל תשלחו אותם אליי,
את הגלים,
כולי סחוף בתוך תוכי,
קולי עצור מתוך נפשי.
שאלת השאלות נשאלת,
האם קיום בי כל נותר? האם השקט שהופר-
נצעק חזק עד שערי שמיים,
נשמע ברור בתוך כאב?

האם זה כך,
האם בי כל נותר הוא קול בודד?
כל שנותר הוא,
מה שנשאר בתוך הלב.

בדממה אני אצעק אלייך,
בדממה אני אבוא,
בדממה הכל ירעש בי,
בדממה- משהו הופר בתוכי,
ובצעקה- הכל חזר איתי.

וכשנשמע קולך מבעדם לערפל,
מעל אור הנר המתלקח,
גופי שורף בי ובוער,
נשמתי ניתנתקה מן העולם הזה.