כשאמרו לי בהתחלה לפגוש את גיל, לא הבנתי ממה ההתרגשות הגדולה.
סך הכל בן, אפשר לחשוב... אבל איך ששירה לחצה... "נו 'בקשה! רק
לראות אותו! אני לא מבקשת יותר מידי..."
אז הסכמתי לבוא איתם לבאולינג. אני, שירה, רון חבר של שירה,
וגיל. לא התלהבתי נורא לבוא איתם, אבל מה לעשות? כבר הבטחתי
לבוא.
תפסתי טרמפ עם שירה, ונפגשנו עם רון וגיל בכניסה לבאולינג. ישר
כשראיתי אותו-ידעתי. בחיים לא הרגשתי ככה כלפיי בן. הכל היה בו
מושלם. החיוך, העיניים. אפילו הדרך שהחולצה של פוקס ישבה עליו,
מבליטה את השרירים בידיים.
הוא אמר יפה שלום וחייך. ביישן משהו.
הוא לא נורא התלהב ממני, לפחות זאת התחושה שקיבלתי ממנו. כל
הערב התעסקתי עם זה. יש לי משהו בשיניים? הבגדים שלי לא בסדר?
נראה שהוא שם לב שהייתי "בעולם אחר" כי הוא שאל אותי לפחות
שלוש פעמים אם אני בסדר, אבל אחרי זה חזר לשחק. בסוף נמאס לי
לשבת ולבהות בו, אז אמרתי משהו על כאב ראש ויצאתי משם. כל
הלילה התהפכתי וחשבתי עליו. מדהים איך הוא סובב לי את הראש.
אמרתי לעצמי שאין לי שום סיכוי איתו, שאני לא הטיפוס שלו,
ושאני בטח לא אשמע ממנו יותר בחיים. ולהפתעתי- הוא התקשר
למחרת. מזל שהוא לא יכל לראות אותי, כל כך הסמקתי...
הוא שאל אם יש סיכוי שאני אפגוש אותו לקפה בערב. כל היום
התלבטתי מה ללבוש, מה יחמיא לי יותר, איזה בושם לשים. נפגשנו
ב9 באיזה בית קפה פינתי, חמוד. הוא בחר את המקום. ישבנו,
דיברנו, צחקנו. הוא באמת נראה אחלה בנאדם. הלכנו בסביבות 11
לבית שלו, הוא גר יותר קרוב. עמדנו עוד מספר דקות מחוץ לבית,
דיברנו עוד טיפה עד שהוא היה חייב ללכת. הוא אמר לילה טוב,
הסתובב, והתחיל לעלות במדרגות. לפתע הוא הסתובב, רץ אלי ונתן
לי נשיקה. לא נשיקה סוערת או משהו, אבל בכל זאת. נשיקה. הוא
הסתכל לי בעיניים, עם העיניים המדהימות שלו, ואמר "אתה באמת
בנאדם מיוחד שחר", הוא חייך, והלך. עמדתי שם המום. הנשיקה
הראשונה שלי. הנשיקה הראשונה של עם בן.