I would love you
till the last of the stars go out
and a lonely sun remains.
But could those sneaky fleeing diamonds
steal even a splinter of your beauty?

I would love you
till this globe of earth bone-dries
and the final sea boiled over.
But can the draught pretend to
reach as far as shun your grace
or dim my passion?

I would love you
till the skies come crashing
down on the aching ground.
But will you not harbour the same
shelter amid thunderballs and
cloud-shrapnel?

I would love you till all time and life and place
are long gone,
and only in oblivion cease.
But love may find its end  
even while the world is silent, sleepy
and whole. And outside,
Nothing but the soft breath of fall.


הייתי אוהב אותך עד שאחרון הכוכבים
כבה והשמש לבדה נותרה.
אך מה ייגרע, ממני או ממך
באותה חשיכה לילית גמורה?

הייתי אוהב אותך עד שייבש כדור האדמה
והים האחרון ירתח.
אך מלפנייך איזה חן יוסר ומצדי
איזו תשוקה תחסר?
לבצורת אין חזקה על אלו.

הייתי אוהב אותך עד מפולת השמיים
וצבאם על הארץ המוכה ברעש רם.
אך איזה כדור ברק ואילו רסיסי ענן,
ימנעו מאתנו חיבוק אבוד ואחרון?

הייתי אוהב אותך עד קץ כל זמן, כל חי וכל מקום
ורק באפלה סופית עושה לי תום.
אך האהבה מוצאת סופה, גם כשהעולם
כולו דומם, שלם ומנומנם, ואין בחוץ דבר
פרט לרוחות הסתיו.