היא משהו אחר. אף פעם לא פגשתי מישהי כמוה, למרות שאותה בדיוק
חיפשתי. מהפעם הראשונה שראיתי אותה, ראיתי שהיא משהו אחר. יש
לה עיניים אחרות. יש לה שער אחר. יש לה חיוך, שרק לדמיין אותו
משתק אותי לכמה רגעים. היא משהו אחר.

מאז שפגשתי אותה, העולם יפה. הציפורים מצייצות לי כל בוקר,
באמת. היום ראיתי שבמהדורה המרכזית של ידיעות היו חדשות טובות
עד עמוד 9. מתי בפעם אחרונה היה משהו טוב בעיתון? אבל עכשיו
יש. ולא סתם, 9 עמודים.

היה לי חלום עליה לפני כמה לילות. אני יושב מאחוריה במעיין
אוטובוס או וואן גדול, והיא נוהגת. כל החברים שלנו שם. אני
קורא לה והיא חצי מסתובבת אלי. אני מנשק אותה. יש לה מבט שאני
לא אשכח. מופתע, אבל עם חיוך כזה של 'איפה היית?'. ואז אני
עובר לשבת לידה. כשהיא מסתכלת עלי, אנחנו נוסעים בפרייבט
וכשהיא מסתכלת אחורה, אנחנו נוסעים באוטובוס-וואן הזה.

היא יודעת מה אני מרגיש כלפיה. אני מספר לה הכל. אני כנה איתה
ברמות שאני לא הכרתי ואני לא מפחיד אותה. חוש הריח שלי דפוק,
אני בקושי מריח. אבל אותה אני מריח. יום אחד אני ישבתי והיא
התקרבה אלי מאחור ואני הרחתי את זה. היה לה ריח ששיתק אותי.
אפילו לא יכולתי לקום להגיד לה שלום כמו שצריך.

היא מרגישה משהו כלפי. אני יודע את זה. יש לי אלף ואחד רמזים
והיא גם אמרה לי. כשהיא מסתכלת עלי, אני יודע.

היא אומרת שאני אינטנסיבי מידי, שאני אתן לה יותר זמן. שהיא לא
יודעת אם היא רוצה להיות חברה שלי. שיש איזה משהו עם איזה אקס,
שהיא לא בטוחה לגביו. שאני אפסיק להתקשר אליה כל יום. שאני אתן
לה הזדמנות ליזום.

איך נותנים למשהו כזה יותר זמן. איך כל פעם שאני חושב עליה אני
אמור לא להתקשר, לא להגיד. איך לא מסתכלים אליה במבט של 'איפה
היית?' כשהיא עושה כמעט כל דבר. איך לא אומרים לה שהיא מדהימה.
איך הולכים לישון בלי להגיד לה לילה טוב. איך קמים בבוקר,
בידיעה שהיום אני לא אראה אותה. איך מפסיקים להסתכל על הסלקום
כל חמש דקות, כי אולי היא התקשרה ולא שמעתי.

איך מגשימים את החלום המדהים הזה, שלא יוצא לי מהראש?