יש את הרגעים האלו, כן, הם באים פעם בתקופה מסוימת, שמתחשק לך
לעשות הפסקה. כן, הפסקה מהחיים האלו, הפסקה מהמחשבות,
מהתחושות, מהרגשות, מההגיון, מהלב, מהכאב, מהשמחה, מהאהבה,
מהקנאה, מהפחד, מהאמת, מהאכזבה, מהשקר, מהתקווה ומהייאוש,
מהצער, מהאופטימיות ומהפסימיות. הפסקה.
אתה יושב לך לבד ומנסה להבין איפה הכפתור הזה, המתג הזה, שאם
אני אלחץ עליו, תהיה לי את ההפסקה, "פוס", כמו בוידאו. איפה
הגלגל הזה, כמו זה של הוליום, שאני אסתובב אותו והוא יהיה
ב'מיוט', עד אשר אני לא אשמע כלום וזאת תהיה ההפסקה שלי.
ואני אשכב על המיטה, כאילו לקחו לי את הלב וגם את המח, שאבו
אותם החוצה ושמו בשני בקבוקים בצד. הנה, אני רואה אותם וכשאני
ארצה, אני אחזיר אותם, אבל עכשיו אני יכולה לנוח באמת, לנשום
באמת, לדעת שזה הדבר הנכון.
יש את הרגעים האלו, שהראש כל כך מתפוצץ מהמחשבות ומהתחושות
ומהבלבול, שאתה בטוח שמתישהוא, וזה רק עניין של זמן, אפילו עם
רק תפגע בו סיכה קטנה, כזאת שמפוצצת בלון, גם הוא, גם הראש
יתפוצץ. הכל אז יעוף החוצה ואם לא תהיה לי הפסקה שזה יתרוקן
בה, אז זה יגמר רע. רק רגע של שקט, אחד. לעצור את החיים ולחיות
אותם בלי כל רגש. כך הרבה יותר טוב, כך סוף סוף אפשר לנוח.
כן, זה קרה לי שוב. זה קורה לי הרבה, שאני מאבדת את עצמי.
ומליון חלומות ישנים מהלילות וכאלו בהקיץ עולים בי, כמו על מסך
טלוויזיה, זה משודר בלב. לא יוצא. ללא פרוש, מבלבל ומכאיב.
רק פעם אחת, הייתי מכניסה לפריזר הכל ומקפיאה את הכל. עוצרת,
נושמת ולא חושבת. לא חושבת, לא חושבת, לא חושבת, לא חושבת, לא
חושבת. כשאתה חושב, הכל עולה; התחושות, הרגשות, ההגיון, הלב,
הכאב, השמחה, האהבה, הקנאה, הפחד, האמת, האכזבה, השקר, התקווה
והיאוש, הצער, האופטימיות והפסימיות. רוצה רק הפסקה. לנוח
מהחיים, להפסיק לחיות אותם...