מרים קנתה לעצמה פלא- פון
ביום שני
למה,
כי מי שיש לו פלא פון מקובל יותר בחברה
ומבוקש
מרים רצתה גם לדבר כל היום
עם אנשים אחרים
בזמן שהיא הולכת ברחוב
ושיחשבו עליה שיש לה כל מני עניינים.
בחופשים בכלל
ועכשיו שזה חופש פסח בעיקר
המצב נהיה חמור למדי
כי מרים, למרות שהיא עדיין צעירה
ובוודאי נכונו לה עוד הפתעות
מרגישה את עצמה זקנה ובודדה
מרים מחכה שהחיים יחזרו כבר למסלולם
והיא תוכל שוב להשקיף על פאפוצ'יס
בהפסקות הצהרים
מן העמדה הקבועה שלה במזנון של התאגיד
ואם אפעה ?
אם אפעה, אז אפעה
לא נורא.
בבוקר ניגשה (מרים) לקופת חולים מכבי ברחוב בלפור עשר
להקיז את דמה
היא קיבלה מספר
וקראו לה
ואמרה לה האישה המקיזה שישבה מולה
שהיה לה שיער בורדו מבריק
והגיעה לבלפור
הישר מברית המועצות
לעשות בוקס ביד
בבקשה
ומרים העיקר לא רצתה להסתכל
אבל בכל מקום ננעצו מחטים בבשר
ואגרופים ניקפצו וכולי.
בסוף היא יצאה משם
ובחוץ נזכרה ששכחה את השקיות על הכסא
איפושהו בתור להקזה
אבל איש הביטחון הפך אותם כבר לחפץ חשוד
ונעלמו
לרגע הצטערה ו
עבר לה
ברגע אחד נמאס לחייצ'יק מלצוד את הזבוב
אבל "רגע אחד" אמרה לו מרים
שחשבה מה אעשה עכשיו
כשחייצ'יק יעזוב את החדר
ויחפש לו עיסוק חדש
"אבל חייצ'יק מה עם הזבוב?"
וחייצ'יק חשב שהיא צודקת
וכמעט נמלך
אבל בכל זאת
יצא לסלון.
השקט הזה מכחיד אותי מבפנים
ועושה אותי חמוצה
אני מתעבת חופשות (חשבה מרים לעצמה),
ומרוב המחשבות הכועסות שמילאו את ליבה על עצמו,
לא יכלה עוד להיות לבד
ויצאה לרחוב.
מרים היא כנראה בן אדם
שלא מסוגל להיות לבד
וכנראה שמאותה סיבה ממש-
מרים תמיד לבד.
לפלא- פון שמרים רכשה לעצמה
בדיל לא נורמאלי
ובכל זאת בסכום שלבטח יורגש
איש אינו מתקשר.
יום אחד התקשרו שלושה אנשים זרים
האחד אחרי השני.
בענייני עבודה-
והיה זה אחד הימים המאושרים של מרים בכל חופש פסח.
מרים דחתה על הסף שתיים מתוך שלוש הצעות העבודה
ואחת היא קבלה.
ואחר- כך התחרטה שדחתה.
ושוב מצאה לעצמה סיבה נוספת לכעוס.
כל חופש פסח עסקה מרים במיוחד
בלכעוס על עצמה
ובלאהוב
את ניקולאס פאפוצ'יס
ניקולאס היה כל מה שמרים היא לא
וכל מה שמרים רוצה להיות
כאן ראוי אולי להרחיב מעט אודות ניקולאס פאפוצ'יס זה
שחי לבדו
בלי כלב, בלי חתול
ולמעשה אפשר היה אולי לחשוב שהוא אפילו בודד יותר ממרים
(שאצלה בכל זאת יש חייצ'יק).
אבל ההבדל הגדול היה שניקולאס פאפוצ'יס לא חשב על זה
ובמיוחד לא אהב לכעוס
לא על העולם
ובפרט שלא על עצמו.
ניקולאס עיין בירחוני ספרות ושירה חלק ניכר מן החופשה
וכתב רשימות
שדי קלחו לו.
הוא היה נמוך ממרים בהרבה,
ויום אחד במהלך החופשה
כשישבה מרים בבית קפה
ברחוב קינג ג'ורג' לבדה ושתתה
קפה הפוך וחיכתה
שמישהו כבר יצלצל לה בפלא- פון
ראתה
את ניקולאס פאפוצ'יס
חולף על פני החלון
ואז חשבה
שבטח היא מדמיינת כי כל היום חולף
ניקולאס פאפוצ'יס
במחשבתה
אבל רגע אחר- כך
שב פאפוצ'יס וחלף שוב בחלון
בחולצה מהוהה
וסנדלי אילת
תועה ומבולבל ובכלל לא בטוח אם לשוב על צעדיו
או בכל זאת להמשיך הלאה.
באותו רגע
צלצל לפתע הפלא- פון של מרים
אחרי ששבוע לא צלצל
ומרים
מרוב התרגשות
וגם מחוסר נסיון
לא ידעה בדיוק
איך עונים לזה
אז היא הרימה את המכסה של המכשיר
ואמרה האלו
אבל הפלא פון המשיך לצלצל
ומרים חשבה
שבטח הוא מקולקל, או בעצם
סביר יותר להניח שהיא בעצמה מקולקלת
ולא מבינה כלום בדברים האלה.
אף אחד ,אבל, לא הבחין במה שקרה
והפלא פון הפסיק לצלצל
מרים מיהרה לקום
לעקוב אחרי פאפוצ'יס
היא השאירה מטבע זהוב- כסוף
של עשרה שקלים על השולחן
ויצאה לדרך בהתרגשות גדולה.
פתאום
בבת אחת,
נהייה חם רותח
בלב הרחב של מרים
ובועות קטנטנות ותוססות
דגדגו את הלחיים שלה מבפנים
והציפו אותם בדם
ומרים חזרה להיות כמו שהייתה
ילדה
סקרנית סקרנית
ויודעת שהכל אצלה בידיים
והכל הולך להיות
שלה
אם היא רק רוצה
פתאום מרים ממהרת
ויש לה לאן ללכת
וכל האנשים ברחוב מיותרים לגמרי
ורק מפריעים
ובכלל לא מעניינים כשלעצמם
ורק קצה שרוול חולצתו המהוהה של פאפוצ'יס
בקצור החלה ממהרת בעקבותיו
הבעיה הייתה שניקולאס עצמו
לא היה בטוח אם לחזור לחנות התקליטים
ולהחזיר את הדיסק שקנה זה עתה
או לוותר על כל אי הנעימות
ולשוב הביתה ודי
למרות שהתחרט והבין שקנה את הדיסק מתוך נימוס
ותחושת מחויבות עזה שהתעוררה בו כלפי המוכר
שהיה מהיר, תקיף ונחוש והחליט למן הרגע הראשון
שפאפוצ'יס יקנה את אלבום הזהב של דג'אנגו ריינהארט
ויהי מה.
מפגשים מסוג זה מיד מעוררים בניקולאס
יראת כבוד
וגורמים לו להרגיש
שזהו
מכאן העניינים כבר מחוץ לשליטתו
ובכל זאת
ברגע ששם את האזניות
התאהב מיד
בצלילים הקופצים
קלילים
טופפים להם ברכות האלה
ורחוב דיזנגוף נראה לו ניו יורק
של 1916
בשחור לבן ממהר מאוד
וזוגות זוגות בחליפות
שהולכים לרקוד
מפלסים את עצמם בגשם
גם
שובל של בושם
משק ציפורים
והכל אפשרי
היום
כמה שעות לפני ליל הסדר
אבל המוכר הצעיר
שידע מיד להעריך את גודל התלהבותו של פאפוצ'יס מן הדיסק
במונחים של כסף
אמר לו שכבר הרבה זמן לא ראיתי-
מישהו מתלהב כל כך ממוסיקה
ופאפוצ'יס הנהן בהכנעה גמורה
והבין
שבמקרים כאלה כנראה שחייבים לקנות
כי
אני נהנה
והמוכר שם לב שאני נהנה
ואפילו אומר לי
שאני נהנה
אז יש פה כנראה מצב אובייקטיבי לגמרי
שלצופה מן הצד היה נראה
כמו תהליך טבעי של טרום רכישה.
פאפוצ'יס שאל כמה זה עולה
למרות שלא הייתה למספר
כבר
שום חשיבות בשלב זה
שהרי הכל כבר הוחלט וסוכם
מזמן
אבל העניין הוא בדיוק בזה
שהמחיר היה כבד מעל ומעבר ממה
שהיה בתכנון של פאפוצ'יס
להוציא על דיסקים באופן כללי בחיים
(256 ש"ח )
ומכיוון שלא הייתה עוד דרך חזרה
ניקולאס שילם
ויצא.
ובאותו רגע
החלה מקננת חשכה גדולה בלבו
והוא הבין
שאם יש לי מועקה
אז כנראה משהו לא בסדר.
ואז
אם אני לא רוצה את זה
אני פשוט צריך להחזיר את זה
אבל
המוכר היה כל כך נחמד
והיה לו ברור שאני רוצה את זה
אז
אם זה היה לו ברור
והוא בטח מבין בדברים האלה
ומוכר כל יום עשרות דיסקים
לקונים מקונים שונים
אז הוא יודע כשהוא מוכר דיסק
למישהו שבאמת רצה אותו
ואם הוא חושב שרציתי אותו
אז כנראה רציתי אותו
אז מה העניין בעצם ?
וכאן בנקודה זו
נכנסת מרים לתמונה , אולי קצת יותר מאוחר
כי
כמה דקות אחר- כך
החליט פאפוצ'יס בכל זאת
לחזור לכיוון החנות
ולבדוק אם מצב הרוח של המוכר
עוד טוב כמקודם
ולפי זה
אם כדאי או לא
לפנות בזהירות
בנוגע לאפשרות ההחזרה.
אבל,
במרים נתקלו באותו רגע המילשטיינים
עם התינוק החדש שלהם
שהספיק להפוך במשך השנתיים שלא ראתה אותם
למן איש מגודל
עם פנים הרבה יותר גדולות
מהגוף
ומה הוא עושה בתוך העגלה הזו
הרי הוא כבר יודע הרבה יותר על העולם
מכולנו
מרים הייתה לא במצב רוח למפגש עם המילשטיינים
גם כי האדון מילשטיין
היה כרגיל
לחוץ
ובאופן מיוחד
עוין
ולא הסיר את משקפי השמש השחורות לכבודה
והם האפילו על עיני
התינוק התכולות והחולמניות שלו
שדווקא אם אותם הייתה רואה
מיד הייתה שבה לחבב אותו
כמו תמיד
ולהיזכר שבעצם
הוא מוצף תמיד אגמים
מבפנים.
דווקא המילשטיינית הייתה
מסבירת פנים
והעניקה למרים נשיקה חמה על הלחי
אבל מיד הבחינה שמרים
ממהרת מאוד
לאיזהשהוא מקום
ולכן שיחררה אותה מעולם (העול שלהם).
מרים המשיכה
אבל
כאן היא הבינה
שיש שתי ברירות
אחת שפאפוצ'יס פנה ימינה לכיוון רחוב דיזנגוף
או
אף נכנס לדיזנגוף-סנטר גופא
או
שהמשיך ישר בקינג ג'ורג' לכיוון אלנבי
ואולי אפילו
לשינקין
ולשם בדיוק התחשק גם לה ללכת
ואז אמרה לעצמה
אם זה מה שמתחשק לי
אז כדאי
שזה גם מה שיתחשק
לניקולאס פאפוצ'יס
ובאותו רגע
סובבה באופן קיצוני
את הקרסול השמאלי שלה
פנימה
וזה כאב.
אבל מיד
ניערה את הרגל
וסובבה אותה בחוזקה
לכיוון השני
לשם האיזון.
והמשיכה
והחליטה שזו הייתה טעות
וחזרה על עקבותיה
לכיוון מעלה קינג ג'ורג'
בואכה כיכר מסריק
ופנתה שמאלה בשלמה המלך
והלכה והלכה
בשיממון של שלמה המלך
של
צוהרי
ערב ליל הסדר
שהופך במיוחד מדברי בשלב
של
שדרות
בן- גוריון.
מחשבה חדשה פלחה אל תודעתה של מרים
ברגע שהגיעה אל מגרש המשחקים החדש
בשדרות בן גוריון
והתיישבה לה על הספסל
שמסתכל ישר לתוך השמש
המחשבה הייתה
למה פאפוצ'יס? ולמה ניקולאס?
הלא אלה שמות לגמרי לא ישראלים
שלא לומר
לא יהודיים
המדיפים ניחוח איטלקי בוטה
מאיפה פתאום פאפוצ'יס
ועוד אצלנו במזנון של התאגיד
מדוע לא עיברת את שמו?
והכי מעניין
מה המשמעות של פאפוצ'יס?
מה זה אומר?
לרגע הגתה לשם בדיקה את הצירוף
הנכסף
מרים פאפוצ'יס
אבל קטעה
את זה
מיד
ובזעף.
פתאום תפס את מרים
החשש הגדול הזה
שמשתלט לה על כל הגוף
ובבת אחת היא זרה לעצמה ואפילו לאמא שלה
שבדרך כלל דווקא מחזירה אותה ממקומות מבהילים
החשש שכל העיסוק הזה בפאפוצ'יס
הוא בסך הכל עיסוק מפוקפק למדי ואף חולני
כי פאפוצ'יס אין לו מושג
שהוא נותן למרים הרגשה טובה ומרגיעה
של בית ובטחון
ואולי ברגע זה ממש
הוא קונה פרחים
או מנשק את אהובתו הטרייה והריחנית.
ובאותו הרגע החליטה לגשת לשוק
לפני שייסגר
כי תמיד שימחה אותה
ההמולה
והחלום של מרים היה
מאז ומעולם
לערוך קניות משותפות יד ביד
עם אהובה
בשוק הכרמל
בצהרי יום שישי
או
לקפל את הבגדים שלו אחרי כביסה
ובעצם בסתר ליבה
מרים יודעת שלא לה נועדו החיים השיתופיים האלה
אבל,
ראוי לציין
שיש דברים שקורים בחיים
פתאום ובבת אחת באופן לגמרי בלתי צפוי
והם
בדיוק הדברים
שהיו הכי נרצים באותו רגע
כי
לילה אחד
לא אחרי הרבה זמן
החליטה מרים
חצי מתוך חלום
שכנראה לא תצא כבר מן הבית
אבל משהו בכל זאת שמר אותה דרוכה
ועירנית
ולבסוף
יצאה
והלכה למקום עמוס אנשים ועשן
וחשבה
הלוואי ופאפוצ'יס היה כאן
והיה רואה אותי
והיינו נהיים ביחד בלי לדבר יותר מדי
והיינו מגלים
אחד
את השני
הכי הייתי רוצה לגלות אותו
שהוא מוסתר עמוק בתוך עצמו
ופתאום
פאפוצ'יס היה שם
עם העורף שלו
שהראש שלו מוטה תמיד קצת קדימה
והוא מחפש בסקרנות
איך לקחת חלק
בצפוף
ואז גילתה מרים שכמו שהיה לה נדמה בעצם
פאפוצ'יס עצמו
בכלל
לקוי שמיעה באוזן אחת
ובאמת נסתר ונחבא
ופחדה לעשות כי ידעה
שיש לה הכוח לדרוס
כל מה שנקרה בדרכה
במיוחד
כל מה שנקרה בדרכה
שהיא רוצה
שיהיה שלה
אז כל פעם היא באה ודיגדגה אותו במקום אחר
אבל ניקולאס פאפוצ'יס יש בו משהו
מחובר לעצמו מבפנים
כמו חוט של נר שמאחד את כל החלקים שלו ביחד
עד הקצה
ועם זה
מרים לא יכולה להפסיק
להרגיש
שהיא רוצה להכיר
את העיניים האלה
ולהסתכל לתוכן
(פאוזה)
בלי הפרעות בתוך הראש שלה
ובלי פחדים שתכף
המבט האיטלקי הזה יסתובב
וילך למקום אחר.
למה מרים לא יכולה להגיד
אני אוהבת אותך
בבת-אחת
כי פאפוצ'יס בטח היה נבהל כהוגן
כי מאיפה זה נחת עליו פתאום
יום אחד
מרים
כל המרים
שהוא עצמו נבוך ומבולבל
ולא נכון לתפוס עכשיו
את מלוא כובד המשקל הזה
אבל למה
ואלה מחשבות של מרים
מרים רואה את עצמה
כמשקל כבד
כמכבש
מאיפה
המטען הזה
דווקא כשנדמה
שפאפוצ'יס עצמו
סוחב שקים כבדים של עכבות
ודווקא את אלה
הייתי(חושבת מרים)
מרוקנת
וממוללת דק דק
כמו חול
דרך האצבעות
הכי הייתי רוצה
שיעצום את העיניים שלו
וירקוד
ואני אסתכל.
היה טלפון
ואלווירה קרובת משפחתה המתחתנת של מרים
התקשרה
ומיד
חפצה לחלוק סוגיה
עמוק והרחק
מנבכי עולם החתונות
שהוא בכלל מושג שחלף מן העולם
עבור מרים
שאפילו הוריה
לא היו מחותנים
בחייה.
ואז גם נזכרה בעובדה החשוכה
שפאפוצ'יס הוא רק בגדר נוכחות
א-פיסית בחייה השבירים
חשבה על זה
ועצב לה
אבל
מחר
חושבת מרים
חוזרים לתאגיד
נגמר חופש פסח
והכל יתחיל שוב מחדש
אבל הכל
נראה עגום במיוחד
כי מרים יודעת
שהחופש אפשר לה
בעצם באורח די מובן
להיות עם פאפוצ'יס
מתי שהיא רוצה
בלי שהוא עצמו יפריע או ישבש את
האהבה הקצרה
והרעועה גם ככה
שנתנה לעצמה
לחג
כי מחר, יודעת מרים
למרות שמקווה בכל ליבה שלא
יחלוף פאפוצ'יס על פניה
הפעם בעצמיותו
יהנהן לעברה שלום
חטוף ואדיב
וימשיך בבחירת מזון לארוחת הצהריים
מרים תלעס עלי רוקט
תישען על דלפק ההגשה
תאבד את שלוות נפשה
ותתחיל בולשת
חולשת
מחפשת
ותרה
אחר סביבותיה
בחוסר מנוחה
מורגש
ולא תצליח
להקשיב לאף מילה מדבריו
הערפיליים גם ככה
של שאר בשרה
האדון רוטלוי הצעיר
והמנומש
וכמו מתוך פיזור דעת
יחלוף מדי פעם מבטה
על פני אזור הקיום הפאפוצ'י
וימהר לסגת
למקומות אחרים
כדי לא להיתפס
בקלקלתו
הנלעגת
רגע,
רגע!
אבל משהו פה מפספס את החיים לגמרי
(חשבה מרים פתאום)
כמה רגעים לפני שיעור צרפתית
החיים הם
שביני ובין פאפוצ'יס
חלל רפוס
ברכת שלום תפלה ועבשה
עיניים כבויות
ואפילו
לא
חיוך
פאפוצ'יס
כשחושבים על זה
הוא בעצם
חלקיק אחד וקטן בעולם
שהחליט מרצונו החופשי
לא לאהוב אותי
וזהו
ולכן
היכולת להיות לבד
היכולת להיות לבד
היכולת להיות לבד
צריך להיכנס בזה
נחמה של טנגו מבושם
על המרפסת בחברת חייצ'יק
וזמרים קובניים
מימים עברו
וסרטי
יום השואה
וזהו
אני עומדת לנשוף על זה
עכשיו
אין ברירה
אלא לנהוג
באדישות מופרזת
ואולי אף מעליבה
כלפי
פאפוצ'יס האיש
כרגע
אבל
ככה זה
תופעת לוואי
מצערת
אך
בלתי נמנעת
חוצמזה אשמתו שהוא לא משתף פעולה
עם סיפורים של אחרים
עצוב לי (חושבת מרים)
אני יודעת
אבל
לא מרגישה
וזה משהו אחר
לא קשור רק בניקולאס
שכבר
אין ניקולאס
לא אמיתי
ולא מומצא
כי אני הורגת אותם
עכשיו
אחד אחד
כל העניין כנראה שזור עוד בסטפאן
האיש שפתאום יום אחד החליט
שהוא כנראה לא אוהב יותר את מרים
לא-
זה לא היה בדיוק ככה
את עצמו
הוא לא אהב פתאום
ולפיכך גם
את כל מה שכרוך בו
שהיה
מרים
באותה שעה
יום אחד לפני חודש
ומאז היא
עוד לא לגמרי חזרה
משם
לעצמה
לא לגמרי |
