" תן לי שלושה " , אמר השטן כשהוא בוחן את הקלפים בידו. הוא
זרק שלושה קלפים מהיד שלו ולקח שלושה חדשים מידו של המחלק. הוא
הסתכל על הקלפים החדשים שקיבל, בחן את האפשרויות, החליף את
מקומותיהם של כמה מקלפיו עם ידיו המטולפות וחיוך ערמומי נפרש
על פניו. הוא הסתכל בעיניים אדומות וחודרות על שותפו למשחק,
אלוהים, שישב בצדו השני של השולחן. " ומה איתך ידידי הוותיק ?
" הוא שאל בלגלוג, " אני אקח שניים "  ענה האל בקול עמוק
ומחושב. גם הוא קיבל את קלפיו ובחן את חמשת הקלפים שהיו מונחים
בידו. הוא הרגיש שהוא מפסיד, ואלוהים לא אוהב להפסיד. הזיעה
החלה להצטבר מעל לגבותיו, שהיו מקושתות ממאמץ החשיבה. לבסוף
הוא הכריז " ההימור הראשוני שלי הוא על שתי נשמות ", הוא בחר
שני מיכלי זכוכית קטנים והניחם על השולחן. אלו לא היו סתם
מיכלים, בכל מיכל כזה הייתה כלואה נשמה בדרכה השמיימה, בצומת
הדרכים בין השאול לגן העדן. המשחק הזה יקבע איפה היא תבלה את
הנצח שנפרש לפניה. השטן חשב קצת על מהלכו של חברו למשחק ואמר "
אני משווה את שתי הנשמות שלך, ומוסיף עוד חמש ". גם הוא בחר את
שבעת המיכלים שלו והניחם על השולחן. בכל הזמן הזה, נוספו עוד
ועוד מיכלים לשק. מלאכים ושדים עבדו יומם ולילה כדי לספק את
הנשמות שהיו דרושות למשחק בין הטוב לרע, אבל העבודה שלהם לא
הייתה כל כך קשה. בעבר, היו רגעים בו המשחק היו מופסק עד שהיו
מגיעות נשמות חדשות, אבל היום לא קורה שנגמר שק מבלי ששד או
מלאך יביאו שק טרי של מיכלים. העולם השתנה, והמשחקים רק נהיו
יותר מעניינים...
אלוהים כבר הרגיש לחץ אמיתי. כבר עבר זמן רב מאז שהוא הרגיש את
תחושת ההפסד כה קרובה ומוחשית. ' הוא משתפר בזה...', חשב לעצמו
בעוד הוא בהה בקלפיו. השטן הסתכל על חברו למשחק במבט משועשע
בעוד הוא מלטף את כלבו סרבורוס שהיה ישוב ליד כסא העץ שלו.
הכלב, שבדר"כ תקף באכזריות את כל מי שנקרה בדרכו, היה כנוע
מתמיד ונראה נהנה מתשומת הלב שקיבל מאדונו. לבסוף האל שבר את
השתיקה, " אני משווה את חמשת הנשמות שלך ומסיף עליהן עוד שש ",
אמר ועשה. " שש ? ", שאל השטן בפליאה, " אל תגיד לי שעוד פעם
יש לך רצף אדום . יש לך יותר מדי מזל אתה יודע את זה? " האל
חייך מהבדיחה של חברו ושאל " ומה איתך ? ". "המממ... " , חשב
בקול השטן, " אני משווה את השש שלך ופותח את הקלפים. מה יש לך
? ". האל פרש את קלפיו באיטיות על השולחן וזוג חמישיות נתגלה
לעיני השטן. " שתי חמשיות ?! אל תגיד לי שבילפת ! אני נשבע לך
שבכל השנים ששיחקנו זאת הפעם הראשונה שבילפת. על עשרת הדיברות
שמעת ?" הוא שאל וצחק. אלוהים לא נראה משועשע כלל. " ומה יש לך
?" שאל. השטן הפסיק לצחוק בפתאומיות מבהילה ואמר " תראה בעצמך
" .הוא הניח את הקלפים וחשף שלישיית מלכות. " לא רע אה ? " הוא
שאל בעוד הוא אוסף את הנשמות החדשות שלו. " זה לא ייקרה פעמיים
ברציפות " אמר האל בקול מתוסכל. " יאללה, תפסיד בכבוד " אמר
השטן בעוד עוזריו הכל כך נאמנים לוקחים את הנשמות למסדרון
הדרומי אל הנצח שהגורל, או אלת המזל, בחר בשבילם.
" מה דעתך על הפסקה קטנה ? ", שאל האל בעוד הוא מתאושש מהפסדו.
הוא התחיל להפסיד יותר מדי בזמן האחרון, והוא ידע את זה. " אין
בעיה " , ענה השטן בעוד הוא קם מכס הרשע שלו, " באמת שיחקנו
הרבה מאוד זמן ברצף " והתקדם אל עבר המערכת שהייתה מונחת בחדר.
הזמנים השתנו מאז ימי נחמיה ויהושפט, עכשיו גם מר רשע שומע
מוזיקה. חשבתם רוק כבד ? טעיתם. כל הזמן הוא מתלונן ורוטן על
כך שהוא מופיע על העטיפות של כל להקות המטאל למיניהן, ולא על
עטיפות של אלבומים כלבבו. דברים כמו מוצארט, בטהובן, בראהמס.
אלו היו אמנים, הוא חשב. חבל שהוא הפסיד אותם לאלוהים במשחק
ההוא... אלוהים תמיד לקח את המוזיקאים הטובים בזמן שהוא נתקע
עם גיטריסטים משתמשי סמים שחושבים שמגיע להם כבוד בעולם הבא
בגלל קצת רעש שהם עשו בתקופת חייהם. אבל זה לא עשה עליו הרבה
רושם. מי שחשב את עצמו, נשלח לבורות הבוערים. בלי חכמות.
הוא הגיע למערכת הגדולה שעמדה בחדר האפוף ושם תקליט ( תמיד אמר
שויניל אף פעם לא הוערך כאמצאי האולטמטיבי לשמיעת מוזיקה... לא
סבל דיסקים ) של בטהובן. הצלילים הציפו את החדר והשטן החל
להניף את ידיו המגושמות בתנועות של מנצח, בעוד הוא מתנועע
למוזיקה. אלוהים נראה משועשע מכל הסצינה, למרות שראה אותה בערך
בפעם המיליון ואמר " אני אף פעם לא אתרגל למוזיקה הזאת שלך,
זבל ! עכשיו תגיד איפה שמתי את החדש של Soundgarden. אני בטוח
שהנחתי אותו פה איפהשהו... וגם השגתי אותו במחיר טוב. יש הטבות
מסויימות בלהיות אלוהים " , אמר ופרץ בצחוק מתגלגל. השטן בחן
את חברו במבט מסוקרן ואמר " ההומור שלך זה משהו שרק אתה
מבין... ", ואז החל לצחוק את צחוקו החייתי הכל כך מוכר. שניהם
עמדו שם וצחקו כמו זוג ילדים עד שלבסוף נרגעו. " אויש, אני
הייתי צריך את זה", אמר השטן בעוד הוא מנגב דמעות מעיניו.
שניהם עמדו כך בשתיקה ולבסוף השטן אמר " זה כבר לא כמו שזה היה
פעם... פעם היה כיף להיות השטן. פעם בכמה זמן באה אלייך איזה
נשמה רעה ויכולת להתעללל בה כמה שרק רצית. אש, חומצה, גופרית.
הכל ! עכשיו ? עכשיו כל נשמה שנייה מגיעה לכיווני ואני צריך
כבר לשלוח שדים לעשות את העבודה שלי. וגופרית ? אם אני אשתמש
בגופרית המשרד לאיכות הסביבה יבטל לי את הרישיון, וכבר אי אפשר
להשתמש באש כי אז הקרן הקיימת הבכיינית הזאת תבכה שאנחנו מכלים
יערות... כל הפוליטקלי קורקט לא עושה לי טוב, אני אומר לך...".
אלוהים שקל את מילותיו של חברו והשיב " מה שנכון נכון, אבל אתה
לא צריך להגיד לי את זה. אז, לפני מאות שנים, היו מאות, אלפים
ומיליונים של צדיקים. היה פשוט תענוג לקבל אותם ולתת להם את
הדירה הקטנה שלהם בגן עדן... אבל עכשיו ? כולם הולכים אלייך
ולקופי רייטרים מתחילים להגמר הרעיונות... איך למשוך קהל ? איך
אתה עושה את זה ?", הוא שאל בתמימות אמיתית. " זה הכל בקסם
האישי ", ענה השטן עם חיוך ושניהם שוב פרצו בצחוק כובש. אבל
הצחוק התפוגג כששמו לב שזרימת השקים לא נרגעת. " נו, חזרה
למשחק ?", שאל האל. " השקים פה כבר מגיעים לתקרה, באמת הגיע
הזמן שנמשיך " רטן השטן. השניים חזרו בכבדות לכסאותיהם וחילקו
מחדש את החפיסה. הקלפים חולקו והמשחק נמשך...
ככה נמשך המשחק כמה שעות טובות עד שנשמעה דפיקה בדלת. לשטן היה
היתרון והדפיקה הפריעה לו מאוד, " מי שם ? ", הוא רעם אל עבר
הדלת. הדלת נפתחה ומאחוריה נתגלו ישו ומלאך המוות. "מה אתם
רוצים ? " צרח השטן. " באנו לדיווח החודשי שלנו אדוני" , ענתה
הדמות בגלימה השחורה, " אתה לא זוכר... ", " אני לא שכחתי דבר
!!! אתה מעז לפקפק בי ?! " . הדמות הכהה לקחה צעד בהול אחורה
וגמגמה " לא לא, וו... וודאי שלא, לא התכוונתי לכך אדוני...
פשוט רציתי... ", " לא אכפת לי מה רצית ! שזה לא יקרה שוב,
שמעת אותי ? ", " כ... כ... כן , אדוני" , ענה המלאך במבט
מושפל. האל  הסב את מבט אל עבר ישו ושאל " ולמה אתה כאן ? ". "
באתי לבדוק את המצב אלי ", ענה ישו בשקט, " האוכלוסייה בגן עדן
אינה רבה מדי ותהיתי... ".
" כן כן, אני מבין. צר לי לבשר לך שלידידי השטן פה יש יום
מצויין היום. הוא עוד לא הפסיד, אז אני לא צופה נשמות חדשות
בזמן הקרוב " . " אני מצטער לשמוע את זה אלי " לחש ישו, " לא
כמו שאני מצטער... העולם משתנה וגם אנחנו מושפעים... " . השטן
חייך למשמע הדברים ושאל בלגלוג " רוצה שאני אתן לך לנצח קצת ?
אני רואה שאתה במחסור ולי יש, כמו שאומרים, יותר ממה שאני
צריך. פושעים, רמאים, פוליטיקאים . כולם אצלי. לא אכפת לחלוק
קצת מהעושר " אמר וחיוכו התרחב כך שראו את שיניו החדות בכל צד
של פיו המתוח. " לא תודה ! " , ענה אלוהים בתקיפות והסתובב
לישו " אתה משוחרר, ואתה ", הוא הצביע אל עבר המלאך השחור "
אתה יכול לדווח לאדונך שנגמור להיום". המלאך לא שש לפקודה, אבל
שראה שאדונו מסכים אסף את גלימתו וסגר אחריו את הדלת.
השטן נאנח והשעין את גופו השרירי על משענת הכסא " העוזרים של
היום זה לא מה שהיה פע... ", אמר והופסק ע"י צליל פתיחתה של
הדלת בשנית. הפעם זרמו ממנה עשרות שדים שידיהם אין ספור שקים
חדשים ועמוסים. " מה זה צריך להביע ? "  שאל האל בעוד הוא מביט
בתדהמה על ערימת השקים שנוצרה ליד השולחן . מאחורי כל השדים
הופיע שוב מלאך המוות כשהוא נדחף ומתנשף בכבדות. " סלחה שוב על
ההפרעה אדוניי", הוא אמר בקול מקוטע, " אבל דבר לא צפוי קרה ".
" את זה אני יכול לראות בעצמי ", אמר השטן, " מה קרה לעזעזל ?!
" . המלאך נראה כשוקל את תשובתו . לבסוף אמר " א... אדוני...
אני לא יודע איך לומר לך את זה... נראה כאילו בני האדם החלו
בהשמדה עצמית המונית...". " סליחה ?! צרח השטן, " מה זאת אומרת
השמדה עצמית המונית ?! ", " ובכן אדוני" , פתחה הדמות השחורה,
" לפני כעשר דקות שוגרו טילים גרעיניים אל עבר אמריקה
הצפונית... אלו הושבו בטילי התאבדות לכל מקום בעולם... אי אפשר
לספור את האבדות בנתיים אדוני, אבל הן נאמדות בכמה מיליונים...
אם לא ביליונים". שני היושבים נראו המומים הודעתו של המלאך,
כשלפתע נפרש חיוך רחב על פניו של השטן. " יום הדין" , הוא הרהר
בקול. " היום בו בני תמותה נחלמים כולם בקרב הסופי, והיום בו
האלים נחלמים את מלחמתם שלהם... הרבה שנים חיכיתי ליום הזה,
ואני לא מתכוון לבזבז את ההזדמנות שלי". אלוהים נראה המום
בתחילה מהודעותו של השטן, אך הוא ידע שהצדק עמו... הגיעה השעה
בה האל יוכיח את כוחו...
" תסלחו לי רבותיי " , אמר השטן בעוד הוא מתרומם מכסאו, " אבל
יש לי עבודה לעשות ". הוא קד קידה קלה לפני אלוהים, אסף איתו
את מלאך המוות ויצא מהחדר. אלוהים נשאר בחדר כשהוא עדיין ישוב,
מבט חלול רדף את פניו הזהרות. פתאום פרץ ישו לחדר העמוס לעייפה
ופנה לאלוהים במהירות  " אדוני, הגרוע מכל קר... " , " אני
יודע אני יודע" , הוא הפסעק את עוזרו הנאמן. " הגיע הזמן...
בוא ידידי, יש לנו כוחות לאסוף... " , " כן אדוני, " אמרה
הדמות החיוורת במבט מושפל...

כמה שעות לאחר מכן התייצבו כוחות הטוב שמולם כוחות הרשע.
מיליארדי שדים, עם כרכרות האש שלהם עמדו מול מספר דומה של
מלאכים ונשמות טהורות... הם היו מוכנים לקרב הסופי, הקרב שיקבע
את גורל היקום. השטן, שעמד בראש מחנהו, הניף את ידו העצומה
וקרא בקול גדול " זוהי שעת נצחוננו, אין דבר שיוכל לנו כעת " .
צעקות התלהבות נשמעו והתאווה לדם הייתה באוויר. אך לפתע נשמעה
צרחה בקרב מחנה המוות " אדוני ! אדוני ! חיילינו נעלמים ! ".
השטן הסתובב במהירות וקרא " מה זאת אומרת נ-ע-ל-מ-י-ם ?! ", אך
ההסבר לא איחר להגיע : לפתע לפני עיניו הוא צפה כאשר אחד אחד
חייליו נעלמים לאויר.
הוא היה מבולבל, זאת הייתה הפעם הראשונה שהוא ראה דבר שכזה...
אך פתאום מבט של הבנה התיישב על פניו המצולקות. ההבנה התחלפה
בבהלה והוא רץ חזרה לראש מחנהו כאשר הוא קורא לכיוונו של
אלוהים " אתה מבחין במשהו מוזר בקרב כוחותייך ? ". האל נראה
מבולבל מעצם השאלה בזמן כה מוזר ופנה לישו שעמד לצידו. ישו חדר
את הקהל העצום של כוחותיו, ולפתע לאחר כמה דקות פרץ החוצה
בבהלה ברורה ולחש משהו באוזנו של אלוהים. האל, שנרא כאילו הוא
מעכל את החדשות שזה עתה קיבל, שתק לכמה שנות ולבסוף קרא חזרה "
נראה שכוחותיי מתדלדלים ללא שום סיבה נראית לעין. הופכים לאבק
ונעלמים כלא היו . אותו הדבר מתרחש גם אצלך ? " , " כן " , ענה
השטן " ואני חושב שאני יודע למה..."
בנתיים נשארו רק מעטים בשדה הקרב כאשר כשבאלו שנשארו אחזה
הפאניקה והם החלו להתרוצץ לכל עבר, בורחים מאוייב בלתי נראה.
בשדה הקרב נותרו רק השטן ואלוהים. הם התקרבו אחד אל השני והאל
שאל, " אם אתה יודע את הסיבה לטירוף הזה, תאמר אותה !". פתאום
דמותם של שני הדמויוית החלה גם היא להתעמעם ונראה כאילו גם הם
עומדים להעלם בכל רגע. " אתה מבין ידידי הוותיק", התחיל השטן,
"כל השנים הללו בעצם התקיימנו על בסיס אמונות האנשים..." האל
הפסיק אותו במין הניף יד של הבנה והמשיך במקומו " וברגע שאין
אנשים, אין אמונה, וכן גם אנחנו לא קיימים...".
במילים אחרונות אלו נפסק קיומם של השניים והם נעלמו... האנושות
נחרבה ביום ההוא, וגם כל מה שהיא האמינה בו...


1996