הלוואי והייתי יכול לכתוב אותך כשיר , בנגיעות אחרונות בזיעה
של גופי , הלוואי ויכולתי לאהוב אותך כמו שאהבת אותי , הלוואי
והייתי חצי מעצמי , גרמת לי לבכות עלייך , את יודעת עכשיו , אם
את בטח שומעת בקברך טמון מכתבך , זה אני שכתבתי מצטער על הכל ,
בדמי ימי או ימיך למדתי לצלול.
הלוואי והייתי רושם לך עולם , נגוע במלח פצעים ואדם , כדאי
שאדע לוותר לעצמי , כדי שאברח או פשוט שאבין.
ברגעים של שקט , אני בך נזכר , ונושם את השקט , ותדעי שהוא קר
, ברגשות אשמים , נוקם את יומי
, תגידי את רואה כמה זה קשה בשבילי , לפעמים אני מרגיש שאני
סתם מרחם על עצמי , מתפורר מהריק ומנשים את האוויר , אלוהים את
יודעת כותב לעצמו , מצטער אלוהים כי פגעתי גם בו.
אז אולי כך כילד , אני כותב לעצמי , הלוואי וידעתי לספר לך
אימי
את המונולוג
הזה כתבתי למי? |
