טוב.
אני אהיה גלויה.
(כי אם אני לא אהיה גלויה,אני סתם אהיה צבועה.)
זה לא מה שזה  היה.
אני לא מרגישה אותו דבר.
אני לא יודעת מהזה בעצם אותו דבר.
זה היה מין ניסיון רגעי כזה,
סתם בשביל לדעת איך אני אתמודד עם זה.
או אולי בשביל ההוכחה שיש מישהו בעולם שמסוגל לאהוב אותי.
אני לא יודעת איך להגיד לך,
אבל מישהי חכמה. (אולי לא חכמה,אבל עם ניסיון) אמרה לי שאם אתה
אוהב אותי באמת,אתה תבין.

תבין.בבקשה תבין.
אני לא בוגרת מספיק למחויבות כזו,
אני לא מוכנה לזה,
אני לא יודעת איך זה,
ואני מתארת לעצמי שאני בטח לא אדע.

אני פשוט לא מה שאתה חושב שאני,
אני פחות פחות פחות מיזה.
אני לא מסוגלת לחשוב בעצמי על דברים כאלו,
על איך להגיד לך את זה לקח לי דיי הרבה התייעצויות וזמן,
ולנסות שזה לא יישמע כמו קלישאת "זה לא אתה,זאת אני".
אני אשנא את עצמי על זה הרבה,
וייקח לי זמן להתגבר,
אבל אני רוצה שתדע שאתה מאד מוערך אצלי כבן אדם,
כי אתה אולי היחיד על פני הכדור המזדיין הזה,שהצליח להראות לי
את הפנים היפות והבוגרות של המילה אהבה.

אתה יצור מיוחד,אין ספק.
למה לעזאזל אני עושה לך את זה?!

אני מצטערת.אני באמת באמת מצטערת.


(שמישהו יביא לי כבר אקדח.)

,