אחרי שברזיס נהרג התחילו לרוץ כול מיני דיבורים בפלוגה. אחר
כך, כמו מחלה מדבקת, הם התפשטו בגדוד ונפוצו ברחבי החטיבה. גם
אחרי שבוע, עדיין לא הפסיקו לדבר על זה, לדון בזה ובעיקר
להאשים את אסי.

אסי עצמו שכב בטיפול נמרץ, מחובר למכונות הנשמה בלי רגל וכנראה
גם בלי תקווה.

עיקר הדיון נסב על מה יותר עדיף, שיתעורר ויספר מה קרה, או
אולי עדיף שיישאר עציץ - אם השמועות נכונות.
על-פי הדיווחים מכוח החילוץ, הזין של אסי נתלש בפיצוץ. נשמות
טובות אף הוסיפו, כי אסי החזיק במה שנותר מהזין שלו, שעה
שהתמוטט בידיים של הרופא חסר הכרה, זין ורגל שמאל.

האמת הייתה  קצת יותר מורכבת. זה נכון שבפיצוץ נתלש לו הזין,
אבל הוא לא אחז אותו ביד, ובטוח  שלא התמוטט בזרועות של
הרופא.

הד"ר הרוסי השמן לא יצא מהנגמ"חון, כי הוא שכח את הנשק במוצב.

כשגדי המג"ד השחור של החי"ר שמע בשטח שהרופא קפץ לאירוע בלי
נשק, הוא קיבל את הג'ננה.
הפרצוף החמוץ שהוא שומר לימי חול התעוות וסדרה של ורידים
התנפחה לו, כמו צינורות ביוב בחוף הים, על מה שפעם היה הבלורית
והיום לא נותר אלא לקרוא קרחת.

נוטף זיעה בקור הצורב של ג'בל בלאט - אמצע ינואר, ק"מ אחד
מהגדר ושנות אור מהבית שלי - מצאתי את עצמי שוב נשאב לתוך
ההוויה הקיומית של אנחנו והם.

גדי מג"די, הקבב השחור, תלש לי מהאפוד את מכשיר הקשר והתחיל
לנבוח, מנסר את האוויר הקפוא בפקודות מעלות עשן ואימה.

הוא הביט בי במבט של הרוצח שהוא שומר לימים כאלה, ואמר:
- "לוזון. אתה, הצוות שלך והרופא חוזרים לטנק הפגוע. אתם
מחליפים את הצוות של ברזיס - שעל-פי החישוב שלי צריך להספיק
להגיע לש'-80  (שער כניסה בגדר המערכת) עד הבוקר, ברור?"
- "דוקטור בוא הנה."
שמעתי מאחוריי את הדוקטור מדשדש בבוץ הלבנוני.
- "כן המג"ד", המילים נשברו לו בפה שרעד מהקור. בנוסף לנשק,
הוא שכח גם את המעיל.
המג"ד שהבחין בשפתיים העבות והכחולות של הדוקטור רועדות, חייך
ואמר: "דוקטור, אתה והצוות של לוזון חוזרים לזירה לשמור על
הטנק, ולחפש את הזין של אסי".

- "לוזון, אתה - אף מילה לשאר הכוח. דוקטור, אם אתה חוזר בלי
זין, אני אישית דואג שישתילו לו את הזין שלך, ברור?"
הדוקטור שתק, המג"ד התרחק ואני התחלתי לפחד - אבל באמת.

התחלנו לרדת לעבר הטנק שהיה מוטל באחד מקווי הגובה מתחתנו
במורד הרכס.
גשם קפוא הצליף בפנים, וייסר בעיקר את כפות הידיים שעדיין
הרגישו במשהו.
הודעתי לברזיס שאנחנו מתקרבים. שמשון דרעי, הנהג של ברזיס, ענה
לי ואישר את נוהל החבירה, כנראה שברזיס ישן, חשבתי לעצמי.

הדוקטור התנשם בכבדות ונראה היה שהמצב שלו רק הולך ומחמיר.

- "דוקטור, עוד דקה אנחנו בטנק", הדוקטור לא ענה לי ורק המשיך
לגרור רגל בירידה.

מבעד לקרעי העננים נחשף ירח מלא ומאיים כאחד, מגלה את הטנק
לעינינו באחת.

אך רק משקרבנו אל הטנק, ניגלה לעינינו הנזק בכל תפארתו. התובה
(גוף הטנק) הייתה מונחת בתוך בור שקרע המוקש בקרקע הקפואה,
הזחל היה מוטל סבוך באופן בלתי נתפס על קנה התותח המרוסק והכול
טבל בבוץ כבד וקפוא. בקיצור, הטנק נראה בדיוק כמו טנק שעלה על
מוקש נ"ט.

בתוך דקות ספורות עמדנו לרגלי הטנק. הדוקטור שנגרר אחרינו נשען
בכבדות על גוף הטנק, ונאחז באלונקה - שבאופן פלאי עדיין נותרה
מחוברת למיתקונה. מבעד לאור הרך שהפיץ הירח המלא, ראיתי את
הדוקטור מסדיר את נשימותיו - סמוך למה שהיה עד לא מזמן תא הנהג
ועתה היה גוש של פלדה מעוקמת.

ברזיס שהבחין ברופא המותש והרטוב, שלף מעמקי הצריח חרמונית
מנוילנת. הדוקטור שלא האמין למראה עיניו, לקח את החרמונית מבלי
להודות למיטיבו ונעלם מאחורי הטנק.
- "אל תשאל מה קרה!" פניתי לברזיס שהשעין את ראשו העייף על מה
שנותר ממקלע המפקד.
- "כבר שמעתי שהדוקטור קפץ בלי נשק, כל סייס מריצים דאחקות על
הגב של האידיוט הזה. תגיד, מה עם אסי?"
- "פינו אותו במסוק מש'-80."
- "אתה יודע שהלך לו על הרגל?"
- "כן", עניתי, "וזה לא האיבר היחיד שנעלם, עף לו הזין."
- "לה! אל תגיד לי שהקבאב השחור שלח את הדוקטור להחזיר את הזין
של אסי לשטחה הריבוני של מדינת ישראל."
- "בדיוק, זה סוג של עונש."
- "כבוד גדול", סיכם ברזיס את הדיון המטאפיזי וחזר לצריחון
המפקד.

- "לוזון", שמעתי לחישה רועמת מהכיוון שממנו נעלם הדוקטור,
"אני חושב שמצאתי את הזין של אסי".
הרופא הגיח מאחורי הטנק כשעל פניו מרוחה הבעה של שביעות רצון.
"תגיד, יש לכם איזה מקל בטנק?" הוא אמר לי.
"למה בדיוק?" שאלתי.
"יש זין של אסי על העץ באחורה של הטנק", הוא ענה בלחש.
ברזיס, שהתארגן בינתיים לתנועה עם הצוות שלו, קפץ מהתובה היישר
אל הקרקע הבוצית, אוחז בידו מקל דגל.
פסענו בעקבות הדוקטור, ואכן כן, משהו שנראה כמו זין היה תלוי
על אחד הענפים של עץ זית שהוטח על הקרקע מעצמת הפיצוץ.
ברזיס ניגש אל העץ, הכה בגוש הבשר. והתפוצץ.