יוצא הרבה שניני אומרת לחבר שלה, פול, שאי אפשר ככה יותר. שמה
הוא חושב לו. שהיא עייפה מכל הסבל. ניני, שפעם קראו לה נינה,
ושסבתא שלה עדיין פונה אליה כך, מטעימה את ההברות שלה, כדי
שפול לא יפספס ניואנס: "מ-א-ז  ש-נ-כ-נ-ס-ת  ל-ח-י-י-ם  ש-ל-י
א-י-ן  ל-י  ר-ג-ע  א-ח-ד  ש-ל  ש-ל-ו-ו-ה!!!". פול מסתכל עליה
בחצי מבט ושותק. כשניני מתלוננת יש לגומות החן שלה נטייה
להעמיק משום מה. וכך, אין תלונה שנאמרה בלי שניני נראתה בה
מחייכת במיוחד. לעזאזל האשה הזו, ערבוביית רגשות שכמותה.

הם ניפגשו לראשונה בשלהי הקיץ. השיזוף שלו כבר החל לדהות וניני
חשבה שהוא שברירי. היא לא תיארה לעצמה שיחזור קיץ ויתגלה אצלה
בין הידיים גבר שחום ואתלטי, אחד כזה שסכנה לתת לו להסתובב
חופשי ברחובות. היא לא יכלה לדעת שבקיץ פול הופך לערס חופים
מצוי. היא לא יכלה אפילו לשער כמה שמן קוקוס יישפך ביניהם
כשהחמה תקפח.

בסתיו, כשכבר נרשמו לזכותם כמה שבועות של 'ביחד', ניני שמה לב
שפול מוטרד, סגור ומרוחק. היא זמנה אותו לביתה לשיחה נוקבת,
ודרשה הסברים ומיד. פול התעקש שהכל דבש. בזמן שהיא פרטה את
ההיקשים שלה לגבי מצבו הנפשי, המנטלי, המיני והמטה-פיזי צפו
לנגד עיניו של פול תמונות של נבחרנו על מושביהם בכנסת, שמוטי
ראש, עצומי עיניים, רפויי שפה ומלאי כניעה. מרפקה של ניני ננעץ
בצלעותיו שלוש פעמים במהלך הדיון - "זה הזמן להצביע - אתה בעד,
נגד או נמנע?". פול הרים את ידו בכבדות אל כתפה, משייט ומגשש
את שכמה ואת שדיה לחפש את הזמזם האבוד. כתמיד כשל בכך, ועוד
הימנעות גורפת נרשמה בפרוטוקול. פרוטופול. ניני נאנחה ביאוש,
דמעה שקופה ואצילית החלה במרוץ לאורך לחיה, דרך קמט הצחוק שחנה
תדיר לצד פיה, מחלחלת אל הגומה העמוקה מתלונות, נעלמת בתוכה
ולא נודע כי באה אל קרבה. אחר כך היא לקחה את פול לישון ועשתה
בו דברים.

כשניני מעליו, מלפניו, ומכל צדדיו פול נטה להזדהות עם סלבדור
דאלי. לפעמים אפילו קרא לה 'גלה' בטעות. "ניני, חתיכת חמור.
קוראים לי ניני. נינה בשבילך! מי זו הגלה הזו? כלבלב בוגדני",
היא הייתה ממלמלת בין אנחת עונג אחת לשנייה. ופול ראה עולמות
נשפכים בצבעי יסוד וקונטורים מובלטים הישר לתוך מערבולות
משופמות ומסולסלות, שניתכו לתוך ירכיה של ניני היפה. ניני
שלו.

בתום מעשה, כשניני השתרעה לצדו מהמהמת, שבעה ורגועה, פול חיפש
דרכים כיצד לגרום לה להתלונן ומיד. געגועיו לגומה שיגעו אותו.
הוא ידע שכשיקום בבוקר, יתלבש ויפנה ללכת לדרכו יצוץ שמץ גומה
על פניה, גם אם לא יאמר דבר, והמחשבה הזו הקלה עליו להתנמנם
מעורסל בין ידיה. בשנתם עצרו את העולם והזמן התנהל במרחב שונה.
הם היו מחוץ לו.

החורף בא ואיתו קללות וגידופים נגד הרוח, הגשם, הברד, הקור
והאלוהים. פול מרד. ניני נכנסה למאורה לשינה עמוקה. מדי זמן
באה גם בה רוח רעה שטלטלה אותה, ופול יכל היה לפגוש גומות
חדשות ובנות גומות בהבעתה של חברתו. ככה היא אהבה אותו - בסבר
פנים מחורר. פעם ניני כתבה לו מכתב נזעם ושלחה אליו קובץ מוצמד
ובו חור שחור, הישר לתיבת הדואר האלקטרוני שלו. פול לא פתח את
הקובץ. הוא ידע איך לא להישאב בכלל.

פרחים. הוא הביא לה פרחים עם בוא האביב. הוא כתב לה פתק קטן -
"בבקשה ועל לא דבר". ניני רצתה לשלוף פרח פרח מהצלופן ולנער את
האבקנים מעל כתפיו כדי שיצהיב ויקטן, אבל החתול, שהיו לו קשרים
בלתי ישירים, שלא לומר טלפתיים, עם אהובה הפרחוני, לעס את כולם
בנחישות וניני נותרה עם אהבתה המוחמצת בכף ידה הקפוצה. כמה
שהיא אהבה אותו. אין מצב ללכת ממנו, היא ידעה.

הוא דיבר על להרקיד את העולם. "בקיץ", אמר פול, "בקיץ הזה
תלבשי לבן ואני אלך לים לעמוד על רמפה גדולה ולקפץ הישר לתוך
דיונות של חול. וכולם ירקדו ממבה ומיקסו ופוקינו כשאני אצא
אליהם לבשר להם שהאושר מעבר לפינה. "ואותך, אותך אני אוהב
יותר. זה יהיה קיץ חיינו". ניני המתינה בלי ציפייה לסוף מאי.
לגלי הלחות המהבילים. לעצמה חשבה שפול כבר נראה פחות שברירי,
אבל היא לא ידעה למה.

לבסוף הכל התבהר, כשהוא בא אליה באחד הערבים ואחרי שעישנו
ג'ויינט וחצי התערטל לגמרי באמצע הסלון המואר וניני ראתה (וגם
השכנים ראו) - על אחוריו, בקו שיזוף חד ונחרץ, צויר דגם בגד
הים שלו - חוטיני פול גוטייה עם פאייטים. זה היה ברור. ניני
הבינה שהפאייטים היו אדומים אפילו. ומעל החזה, כמו משתלשל מן
הצוואר, קועקע 'חי' בינוני ולבנבן. "נרדמתי בחוף", הוא אמר
להגנתו בחיוך מלא בוהק. "אמרתי לך שיהיה קיץ משובח!"

ניני קמה, פרמה את שיערה מפקעת לרעמה עצומה ונשפכת, הורידה את
החזייה בלי להסיר את השמלה, סגרה את המזגן הרועש שבסלון, פתחה
לרווחה את חלונות המרפסת. הביטה למטה ושם היא הייתה, כה צפויה
- BMW כסופה, שבובת פרווה צהובה ומגושמת תלויה ברישול על המראה
הקדמית שלה. "קונוורטבול?", שאלה הנינה את בחיר לבה, "אל תענה
לי אפילו."

"זה ינעם לך. תראי", אמר פול לאוהבתו, בעודם מקפצים בדילוגים
של שלוש מדרגות למטה. "הנה את יכולה להיכנס לתא המטען או לשבת
חופשי על מכסה המנוע. אני אשוויץ בך בכל העיר". הנינה, עם ליפ
גלוס שקוףזרחני וגומה ענקית על לחי שמאל, חדרה מאוששת לאוטו,
נספגת לתוך הריפוד הרך, והשניים הפליגו באושר צרוב שמש
ושקערוריות חן לאיפה שמתחילים החיים הממש ממש טובים.

הסוף?