כבר שנים שהצרפתים לא מבקרים בארץ. לצרפתי האחרון שביקר בארץ
קראו "ז'אן יורד לאסט" ולא בכדי. את הסיבה לכך אף אחד לא יודע
באמת חוץ מהצרפתים. הסיבה לכך יכולה להיות טיפשית וקטנונית
להפליא וסביר להניח שהיא אכן כך.
כידוע לכולם הצרפתים הם נעלבים סדרתיים, שאפילו דויד לוי
מחוויר לעומתם.
אם סבי סבכם היו חיים כיום הם היו יכולים לספר שהצרפתים פעם
נעלבו קשות ושמונה שנים תמימות אף צרפתי לא הניח את כף רגלו
בחופי ארצות הברית. ומה הסיבה לכך?
ובכן, לאחר שהצרפתים נתנו לאמריקאים את פסל החירות במתנה,
האמריקאים הציבו אותו לתפארת לראווה אבל הורידו לו את הכתר
מהראש, מאחר ולטענתם הוא נראה איתו רכרוכי משהו. הצרפתים נעלבו
עד עמקי נשמתם ונדרו נדר להדיר רגלם מארצות הברית, ולקח
לאמריקאים שנים להבין שהסיבה היא הכתר! לבסוף האמריקאים החזירו
את הכתר למקומו ושלחו מכתב התנצלות רשמי וכך תמה הפרשה
העגומה.
הגיוני ביותר שהצרפתים גם במקרה שלנו  כעת נעלבו ממשהו אווילי
כמו איזה מערכון של יאצפן או משהו כזה.

על כתפי הלא כל כך חסונות הוטלה משימה. לא סתם עוד משימה -
לבדוק את פשר העניין הצרפתי. ולא סתם הוטלה המשימה. המטיל היה
ראש הממשלה בכבודו ובעצמו! למרות זאת לא ששתי בתחילה לקחת על
עצמי את המשימה מאחר ואני לא מת על באגטים, אוהב את הנשים שלי
בלי שיער בית שחי ולא חושב שריח גוף הוא ריח מלבב במיוחד. אבל
בכל זאת כשאריק שרון מבקש אישית אני לא מסרב. כמובן שגם השכר
הלא כל כך צנוע בכלל שהיה נלווה למשימה היווה גורם לכך.
יומיים אחר כך כבר הייתי עם מזוודה ביד על מטוס ישיר לפריס.
הטיסה כצפוי היתה ריקה כמעט לגמרי. הגיחה הראשונה שלי לא היתה
מוצלחת במיוחד מאחר ואנשי המכס לא הסכימו להכניס אותי עם דרכון
ישראלי. עשיתי את דרכי שוב לארץ, ארגנתי דרכון קנדי מזויף,
שימנתי את המבטא הצרפתי, גידלתי זקן וטסתי שוב לפריס. גיחה זו
היתה מוצלחת והנחיתה בפריס עברה בשלום. התחזיתי להיות חבר
קבינט קנדי מכובד ולנתי במלון מפואר במרכז פריס. קבעתי פגישה
עם נשיא צרפת למחרת בצהריים ותכננתי לילה של שינת ישרים. קודם
לכן ירדתי על הבאר המפואר במלון והשתכרתי כליל. להפתעתי התקשרו
אלי עוד באותו ערב ממשרד הנשיא וביקשו ממני להקדים את הפגישה
לאותו ערב. סירבתי בתואנה של כאב ראש והפגישה אמורה להתקיים
במועדה המקורי למחרת בצהריים.
למחרת בצהריים לאחר ארוחה הגונה במלון לקחתי מונית לארמון
הנשיא. לפגישה הקדמתי בשעה, אחרי הכל לא כל יום פוגשים את נשיא
צרפת.
נכנסתי לחדרו של הנשיא 10 דקות אחרי המועד שנקבע. התרשמתי מאוד
מהחדר המפואר ומהריח הנפלא ששרר בו. החלטתי לא לשחק משחקים
וניגשתי ישר לעניין. שאלתי אותו ישירות למה ממאנים הצרפתים
להגיע לישראל. הוא שאל למה ההתעניינות ואני הודיתי על היותי
ישראלי. הנשיא לא כעס, הוא ניגש לעניין והסביר לי את הגורם
לכך. איזו הערה של הנשיא לשעבר וייצמן. הסברתי לו שמוחו של
כבוד הנשיא לשעבר וייצמן כבר לא מתפקד כתמול שלשום, אבל לא
אכפת היה לנשיא יותר מדי. הוא רצה מכתב התנצלות רשמי בפני כל
העם הצרפתי. אמרתי לו שאני אטפל בעניין ויצאתי מהחדר. שניה
לפני שיצאתי הנשיא קרא לי והוסיף: "אנחנו גם לא אוהבים את
יאצפן והמערכונים שלו עלינו". צחקתי ויצאתי מהחדר. ארזתי במלון
את המזוודות ותפסתי את הטיסה הראשונה לארץ. בארץ קיבלו אותי
שורה של קצינים שהסיעו אותי למשכן ראש הממשלה.
כבודו שאל אם גיליתי את הפתרון לבעיה הסבוכה שאליה נקלעה
מדינתנו. עניתי לו בחיוך: "אריק, אי פעם אכזבתי אותך?" והסברתי
לו שהפתרון לבעיה הוא שוייצמן יצהיר בראש חוצות שהוא אוהב את
צרפת, שהאוכל האהוב עליו הוא בגט צרפתי והסרט האהוב עליו הוא
ניקיטה (בגרסת המקור הצרפתית). כלומר שיתנצל.
אריק ניגש למשימה ואני הלכתי הביתה להירגע ולקחת מקלחת ארוכה.
כעבור שעה קלה שמעתי  את ההתנצלות של וייצמן ברדיו וחייכתי
לשמע עוד משימה שבוצעה היטב.
כעבור שעה קלה טלפון בהול הוציא אותי מהמקלחת. זה היה שוב שרון
אבל לא להודות לי כפי שחשבתי אלא לטעון שהצרפתים רוצים עוד
התנצלות. הפעם כנראה מיאצפן.
נשיא צרפת, כך הבנתי,  לא התלוצץ. הזמנתי מונית לביתו של יאצפן
ושם הסברתי לו את פשר הגעתי אליו ואת דחיפות העניין. אמרתי לו
שהצרפתים משום מה חושבים שהוא שונא אותם ורוצים התנצלות. יאצפן
השיב לי שהוא באמת שונא צרפתים והתנדב לספר לי את הסיבה לכך:
"פעם היה צרפתי בארץ בשם "ז'אן יורד לאסט" שהיה חבר שלי".
"רגע!" קטעתי אותו, " יש אדם באמת בשם "ז'אן יורד לאסט" ?
המצאתי את השם בשביל הסיפור הזה . לא חשבתי שיש אדם כזה באמת".
יאצפן המשיך : " כן, יש אדם כזה. היינו חברים טובים אבל הוא
התנהג כמו כל צרפתי ממוצע ותקע לי סכין בגב. הוא שכב עם חברה
שלי מאחורי הגב שלי. אגב גם לה יש שורשים צרפתיים! הוא עזב את
הארץ והוא עדיין חייב לי כסף!".
הסברתי לו את חשיבותה של ההתנצלות אבל הוא בשלו לא הסכים
להתנצל עד שהוא יקבל התנצלות אישית מז'אן לאסט ואת הכסף שלו.
שוב טסתי לצרפת ואיתרתי לאחר מספר שעות את הבחור. הוא מצידו
טען שיאצפן פגע בכבוד שלו ושהוא לא מוכן להתנצל אלא אחרי
שיאצפן יתנצל קודם. ובכלל שיאצפן חייב לו כסף ולא להיפך. את
הצרפתי אפילו לא ניסיתי לשכנע.
הבנתי שזה מקרה אבוד וחזרתי לארץ בידיים ריקות.

עד היום אני מספר לילדים שלי שהיינו קרובים כמרחק נגיעה משלום
היסטורי בין צרפת לישראל אבל משחקי כבוד ורכוש הפרידו ביננו.