כשהייתה קטנה, הדבר היחיד שהביא  מעט נחמה לחייה העצובים היה
השיר של גידי גוב. 'אם גידי אהב פעם נערה סוג ב' שכמותי אז בטח
עוד אנשים מסוגלים' חשבה.
אתם מבינים, היא לא הייתה ילדה רגילה. היא הייתה משקפופרית.
עוד בבית-ספר יסודי היא קיבלה אותם, את אותם שותפים נצחיים
לפניה הקטנים והמנומשים גם ככה.
זה היה בבדיקה שיגרתית של האחות. כולם עברו את הבדיקה כמו
גדולים ורק היא, שהייתה רגילה להצליח במבדקים, מילמלה: "א,
ד... אה... בעצם ז, ו, לא סליחה! זה י'...". גורלה נגזר.
אמא שלה, המשקפופרית אף היא, ניסתה לעודדה, אך דבר לא עזר.
ביום שבו קיבלה את המשקפיים קנתה לה אמה את הקלטת של גידי גוב
עם השיר "נערה במשקפיים". בתחילה הממושקפת התעודדה קצת משום
שהייתה בטוחה שהשיר נכתב עליה.
מדי בוקר הייתה הולכת הממושקפת לבית-ספר ורואה בפעם הראשונה את
פניהם של "חבריה" לכיתה. פתאום ראתה בבירור שהם אינם כה
חברותיים כפי שסברה בעידן הפרה-משקפופרי. הם למעשה התגלו
כילדים מאוד אכזריים. הם ראו בממושקפת ילדה פגומה ולא רצויה
ונידו אותה מחברתם. הממושקפת נותרה בודדה.
מדי ערב הייתה הממושקפת מניחה את משקפיה על השידה והולכת
לישון כשאותו המהום של תקווה מתנגן בראשה: "אהבתי פעם נערה עם
משקפיים שראתה אותי קצת מטושטש... ילדה כל-כך יפה אבל שנתיים
היא לא ראתה אותי ממש...".מחר יהיה יותר טוב, קיוותה.
אבל הימים עברו וחלפו, המשקפיים התעבו והפכו למשא כבד על אפה
של הממושקפת, וכן על לבה. הממושקפת כבר לא העזה להביט בפניהם
של אנשים כדי שלא יבחינו באותו פגם, אותו אות קין שהתנוסס על
אפה.
שנים היא תהתה מה עשתה שהיה כל-כך רע עד שהגיע לה עונש נורא
שכזה. המשקפיים הפכו אצלה למותג. היא פשוט הייתה הממושקפת עם
המשקפיים ותו לא.

יום אחד ממוצע עלה בראשה של הממושקפת רעיון נפלא. היא מצאה דרך
להיפטר מהמשקפיים לעולמי-עד. מחשבה כה מרוממת רוח וקסומה.
הממושקפת פעלה מיד. שתי דקירות קטנות. מעט דם. וסיימנו.
הדמויות, הנופים ואפילו הצבעים המרהיבים נעלמו מחייה של
הממושקפת לעד. היא איננה זקוקה יותר למשקפיים, כעת כשאינה רואה
דבר.

מה שהממושקפת לא ידעה היה, שהמשקפופריות טבועה בעמקי נשמתה וגם
ללא המשקפיים תיוותר לעד כזאת, שכן אין אילו המשקפיים שעושים
את האדם שהפך למותג, זו החברה שעושה אותו.
והממושקפת- היא לעולם תישאר "הנערה במשקפיים" שגידי גוב אהב
כל-כך.



                           

מוקדש לכל אותם נערים ונערות שרואים את העולם דרך זגוגיות