[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אורי ארנבות
/
סלט של דברים

ואני אומר, שהאדיוט שכתב "קיים מיזוג אוויר" על הזמנה
לסנוקר-בר חדש, אותה אחת שחילקו לנו בים, לא טעה וזה אולי משפט
תחבירי בעברית, אבל זה לא עושה אותו לפחות אדיוט.

תסתכל לזה בעיניים, ככה תבין את הגודל של זה.

אם סופרים דקה בקאונט דאון, השניה האחרונה בדקה, היא שניה מספר
אפס. השניה הזאת היא גם שניה 60 בדקה הבאה.
יש אנשים שמסתכלים על השניה האחרונה הזאת כשניה האחרונה בדקה
הנוכחית, ויש כאלה שמסתכלים עליה כשניה מספר 60, הראשונה בדקה
החדשה. אני חושב שאיפשהו באיזור האמצע של השניה הזאת היא עוברת
מהאחרונה בדקה שמתה לדקה החדשה.
אבל אני לא סגור על זה עדיין.

כשאנחנו לא מבינים למה יש איזה אי כזה עם סינים בצד אחד וסינים
בצד שני והם נלחמים קבוצה אחת בשניה, זה בדיוק כמו שבארה"ב לא
מבינים למה אנחנו נלחמים בערבושק'ס.
הם כל כך דומים לנו, הם חושבים, בדיוק כמו שאנחנו חושבים
שהסינים האלה הם אותו חרא. אבל רק הסינים עצמם מבחינים בהבדל
בין הקבוצות, בדיוק שרק אנחנו מכירים בשוני ביננו לערבושק'ס,
אותם אנו הורגים, והם גם הורגים אותנו בעצם. צריך להיות בתוך
הקבוצות כדי להלחם, כי מבחוץ לא מבינים את הסיבה למלחמה ונהיים
יפי נפש. "למה אתם בעצם נלחמים? אתם כ"כ דומים. הקץ לשפיכת
הדמים!" מכאן, שמלחמה זה דבר כל כך מטומטם ומיותר. אבל ערבים
הם חרא אנשים. (חיוך נבזי)

רציתי עכשיו בפורום זה לנצל פה את הבמה שניתנה לי עכשיו שכולכם
מקשיבים ולהוסיף שחזיות שנפתחות מקדימה זה מגעיל כמו הקטשופ
הירוק, ומאותם סיבות.

אם אתה לא יכול להוסיף "וחצי" לגיל שלך כששואלים אותך בן כמה
אתה בלי שזה ישמע ממש ממש ממש מוזר אתה זקן מדי וצריך כבר
למות. אני אישית לא מתכנן להגיע לגיל שלך. פשוט אין לי תוכניות
כאלה.

פעם היו אבני גיר בכל מקום. ואז, אנשים גילו שיש אבני גיר בכל
מקום, ולקחו אותם. ומאז, נלקחו כל אבני הגיר ונעשו מאד נדירות.
היום אין כמעט אבני גיר.

כמה פעמים כבר איבדתי את עצמי במשפט "המשפט הזה הוא שקר."? ומה
יצא לי מזה?
אין שום דבר עמוק בלחפש את הגבול שבו מפסיק לרדת גשם. זה שיט
בשקל.

"בואו נהרוס למיקה את הבית!" - למיקה, שאורי מכיר, שגרה באבן
יהודה, וזאת בגלל שכמה חברה מזכרון התקהלו אצל שקה. המערך
הלוגיסטי אצל החברים שלי לא היה חזק אף פעם.

אה כן, ומה עם דגים? לדגים יש זכרון ממש קצר של איזה שניה או
משהו. חשבתי על זה קצת. רצינו גם לדמות דג על המחשב. אז בהתחלה
חשבתי "וואי, הוא בטח אומר שיט אני רעב ואז שוכח, או נגיד וואי
מעניין מה יש שם, ואז מתחיל ללכת לשם, ואז שוכח ומסתובב או
משהו" אבל אז הבנתי, שבסה"כ, אם מחברים את כל אלה, מה שעובר לו
בראש זה "וואלה." יכולות לעלות פה סיטואציות מעניינות. קח דג
גדול דפוק בו כדור בבטן. "ירו בי! שיט כואב לי, פלאש! הכל טוב,
היי, כואב לי, מעניין למה, פלאש! הכל טוב. שיט, כואב לי.
מעניין למה.." ..וואלה.

ומה הדבר הכי מעצבן בחיים? לישון לך בסבבה ופתאום הפלאפון
מקפיץ את כל החדר. אתה מתעורר, אך מנסה להתעלם מן הצלצול
הטורדני. בשעה שאתה מבין כי זהו צלצול הפלאפון ובעולם הערים יש
לענות לצלצול זה, אתה קם, אבל לא מספיק לענות. אז חוזר למיטה.
ואז, חצי דקה יותר מאוחר, אותו דבר. ואחרי תהליך זה אתה כבר ער
לגמרי.

למה לעזאזל יש מיץ אשכוליות? אתם מכירים מישהו שאוהב מיץ
אשכוליות? זה מסוג הדברים שאתה מוצא לשתות ב-4 בבוקר בבית
ואומר "שיט, יש רק מיץ אשכוליות!"

ואז מה אם אח שלי אמר. אני חשבתי אחרת. אז מה אם אח שלי תמיד
צודק. הפעם יש לי הרגשה שאני צריך ללכת עם האינטואציה שלי. אז
מה אם אח שלי צדק.

אז מה אם אני אוהב מוזיקה ומחשבים וקולנוע. כולם אותו דבר.
הוירוס כבר מתפתח הרבה לפני שנולדתי.

רק מיץ אשכוליות.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כינה עוברת מראש
לראש הפה שלי
מביציים
לביציים.


מיכלי עסוקה
מתמיד


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/8/03 9:42
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אורי ארנבות

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה