|
רעות,אל תתני לי מנוח
לו לרגע אפילו שלא תשכחי
מי לקח תומתך על מזבחה של תקווה
ועל אף חולשתך באה בריקוד עקלתון
מניסה איומים התפוסים לכודים בליבי
ועתה לא תלכי עוד
לבילוייך הלילי
ומבטך יוותר כה בודד
ככוכב שחר לפני הזריחה
יאשים אותי עדי עד
כי רעות לא עוד מילה
בעלת תוקף
היא. |
|
|
כשאני שולחת את
לחמי, לאן הוא
מגיע?
ומי שאוכל אותו,
זה טעים לו
בכלל?
ואם עד שהלחם
מגיע הוא כבר
קשה ומלא עובש,
מה אז עושים
איתו?
אחת שואלת כ"כ
הרבה לפני שהיא
מוכנה למסור
אוכל |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.