לפעמים אני חשה ריקנות. אני חשה כי הכול מסביבי מתמלא בדממה
ואילו אי שם רחוק שורר רעש וצחוק.
לעיתים ליבי מתמלא באור ואותו צחוק ורעש שהתקיים אי שם רחוק
הגיע גם לדלתות ליבי. לעיתים אני מרגישה שהשמש זורחת, אך לא
מספיק כדי למלות את ליבי באור מוקסם, אור שאת פניו אחוש
ובעזרתו אלמד להתמודד עם כאב.
ולרוב אני מאושרת, כי ברגעים אלו הריקנות לא משמשת מבוך והטוב
פוקד אותי ואת קרוביי.

אני מרגישה שיש להיות חזקה, חזקה בכל זמן וחזקה בכל סיטואציה.
אני חוששת שאם לא אלמד להיות חזקה, אז לא אוכל להיות כזו.
אני חשה כי ליבי אומר לי מה לעשות וברוב המקרים הוא צודק.

זה כל-כך נורא לחוש כאב וסבל.
זה כל-כך נורא לדעת שאין דרך חזרה, דרך לתקן.
ההשלכות הנובעות מהטעויות שאנו מבצעים מובילות אותנו לעולם
הטוב יותר,
העולם שבו נדע לא לחזור על הטעויות שכבר ביצענו.
הטעויות מתווספות ומהן אנו מסיקים את מסקנות חיינו, המסקנות
שיעוררו בנו מחשבה, המסקנות שיגרמו לנו לערער. הלב הוא זה
שיוביל אותנו.
אולי אם נדע ללמוד מהטעויות שלנו עולמנו יהיה טוב יותר?

הכאב והסבל שהאדם עובר בחייו גורמים לו להתגבר, הוא לא חש שוב
בכאב באותה הצורה.
הכאב והסבל גורמים לאדם להיות יותר חזק ולהתמודד טוב יותר עם
משברים.

לפעמים אני חשה ריקנות, אך הריקנות הופכת אותי לאדם חזק יותר.
ולרוב הריקנות הופכת לנחלת העבר, כשהאור מאיר את דרכי.

הלב מדריך את האדם בדרכו ומייעץ לו תמיד.
הלב מרגיש, חש וכמו כן יודע לכאוב, עליו לא ניתן לשלוט.

לפעמים הלב חש אהבה, האהבה נמצאת עמוק בתוכו.
במקרה זה השליטה על הלב בהחלט לא מתממשת. כשהלב חש אהבה אז היא
נשמרת לעד.
לכן, כאשר האהבה נגמרת הכאב הנגרם ללב הוא גדול מאוד.

את המקומות הריקים של הלב ממלאים רגשות.
הם גדלים, מצטברים, משתנים - קיימים.

לכל אדם יש רגשות ובהם הלב הוא שיודע לשלוט.