כמו השיר הראשון, גם משיר זה אפשר להקיש
אודות התפיסה והגישה שלי לאהבה, זוגיות ורומנטיקה.


הנה היא מגיעה לה בסערה אדירה, בלי להודיע מראש,
עונת החורף הנדירה, שנפתחת ביורה ומסתיימת במלקוש.

יפה זו העונה לאוהבים והנאהבים, אשר שמחים בחלקם,
אך רטובה ועצובה היא ללבבות הספונים להם בבדידותם.

הגוף, הרוח והנשמה מרכזים משאבים ומתכוננים יחדיו למשימה,
מציאת הנפש התאומה, שתוביל ללחיצה נחרצת על דוושת הבלימה.

כשימצאו זה את זו, ייצרו יחד את תנור הקסם האנושי,
שבאופן בלתי מוסבר ולא מוגדר יפיק חום שמימי.

כשיתוודעו זה לזו, יתקפלו יחד בכל אחת משעות היממה,
כדי ליצור את הגרסה האנושית לקשת בענן, על פני האדמה.

כשיכירו זה את זו, ירוצו יחד בגשם זלעפות בליווי צחוק ושירה,
בזמן שהם נרטבים בטיפות מתוקות של רומנטיקה טהורה.

כשיביטו בעיניים זה לזו, תוך כדי שתיקה רגועה וקסומה,
יקלטו שדר פנימי, עמוק ורב מילים, שיכול למלא יריעה שלמה.

כשיתחבקו זה עם זו, בצורה שלא תאפשר לחלקיק אוויר לזרום
בינהם,
יתאחדו ליישות אחת, בעלת עוצמה אדירה, חשיבה אחידה ולב אחד
פועם.