עוד מעט אצא לרוץ
קודם אכתוב קצת.
זריחה, שוב הקור הזה
הדו-פרצופי.
תחילה מלטף אותי, מדלג בין זרועותי
מעביר בגבי הבזק ראשון של תודעה
פוקח את עיני, שלא נעצמו לרגע,
ותוקף.
בו בזמן שהוא חופן אותי במלוא רעננותו,
הוא חודר לתוכי, לאט, בשניות. בעצמה, בקור רוח.
תחילה משתלט על הזרועות, אשר כרגע קנה את אמונן.
ומשם משתחל
במחפורות גופי
כופה עלי לקבל את המציאות השבועית בסבר פנים יפות
אלא שפני נפגמו מחום השעות האחרונות.
אני לא נלחמת אך
הוא מתיש אותי.
לפעמים זריחה
היא רק עוד לילה שנגמר.