[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אושר להב
/
שיחות בבית קפה

אני יושבת לי בבית קפה ומשוחחת עם הבחור שנמצא אתי.
פתאום אני מחליטה להתנתק ולהקשיב לשיחות של אחרים.
הן לא נשמעות ממש מעניינות ובלי לשים לב אני מפתחת כלפיהן
זלזול עמוק. לא קשה לעשות את זה כשנמצאים בצד, לא שייכים.
אחר כך אני מנסה לנתק את עצמי גם מאותן השיחות ולשמוע את כל
הדיבורים שמסביב כרעש אחד גדול והמוני. כזמזום מטריד.
הדבר גורם לי להרגיש ניכור ואני מתחילה לחשוב: זה מה שאנשים
עושים כל היום: נכנסים ויוצאים, נכנסים ויוצאים, כל הזמן
נמצאים בתנועה מתמדת. תוך כדי הם גם מדברים. כל הזמן מדברים.
כמו חיילים קטנים מתוכנתים במשחק של אלוהים. כמו חלק ממערכת
שכל אחד בה פועל מתוך האינסטינקט הבסיסי שלו לשרוד. אני פוחדת
שגם אני חלק מזה. ומה בסך הכל רציתי?! להיות מיוחדת?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"כן! באמת!! אם
תרצו, כיפה
אדומה זו לא רק
אגדה!!"

מתוך הספר השלם
של ציטוטים
ששונו לצורך
הכנסתם
להיסטוריה, תחת
הערך "הרצל".


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/8/03 14:47
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אושר להב

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה