אלוהים עדי, ואם הוא לא ירצה אז אתה, שזו הפעם האחרונה. הים
נקרע לשניים והלב שלי לקצת יותר מזה, אם אתם אומרים שהוא היה
שלם מלכתחילה, והוא לא היה. יותר אני לא אוכל לעמוד בזה. אני
מבקש להשתחרר. אפילו מתחנן, אבל בשקט, עדיין יש לי כבוד שצריך
לכבד. אני יכול להודות שקשה לי, הנה אמרתי את זה, לצעוק? אצעק,
קשה לי. תבינו. אני לא יכול יותר לבא בטענות כי הפעם הזאת,
הפעם הזאת היתה באחריותי. להוביל. לנצח בשם האומה. לקרקס להם
את הצורה ואם אפשר אז גם לאכול אותם בלי מלח. שורות של גברים
יהפכו לנקניקיות בפס היצור שאני עזרתי להקים. מכונת הנקניקיות,
אני הייתי יוצרך. גם אז ליבי נשבר, גם אז הבנתי כמה רע אני,
אבל אז אולי הייתי גם קצת תמים, אחרת אני לא מבין איך יכולתי.
איך יכולנו. בשם הערך שכל זכותו בחיינו הפלנו את עצמנו חלל.
אני כבר לא יכול לשאת את הסיסמא, כבר לא יכול להגיד את המילים,
מעדיף למות... טוב לא למות, מעדיף... מעדיף למצוא פתרון אחר,
אני לא רוצה עוד מלחמות. את האחרונה הפסדתי, מילא הייתי מנצח
הייתי ממשיך להילחם אז בכיף, אבל להפסיד? ועוד שוב ושוב? קשה
לי. זה שובר לי הלב. לא כמו הים, לא לשניים, ליותר. חתיכה לכל
אחד, לא לחטוף יש מספיק מליבי לכולם. לכולם, אך לי לא. לי לא
נותר. מגיע לי, עזרתי להם, אני יצרתי את המכונה.
את המכונה הזאת בנו אבות האומה, מנהיגי הכפר. קראו לה בהרבה
שמות ולא קראו לה בכלל. כמו כל דבר אחר שהם עשו, גם זה נועד
לשרת את העניין. את השליטה, את היכולת לתעל את העם. הם חשבו
שאם כולם יצאו דומים אז יספיק שוט אחד כדי לנהל את העניינים.
הם חצי צדקו. אני, יוצר המכונה, נשברתי.
דווקא אהבתי לראות אתכם, הייתי מביט שעות ומחייך, באמת, גם
עכשיו אני מחייך כשאני נזכר, מחייך אבל בעצב, עצב חיוכי כזה.
אהבתי לראות אתכם כי היה לכם את זה, את היחודיות. כל אחד היה
משהו מיוחד, מרגש, מפתיע. ואז העלייה לפס. הפרצופים שמאבדים
חדות בצפיפות, המפגש עם המכונה, נקניקיות. ואני, ליבי נצבט
כשהורדתי את הידית.
השבר הראשון הופיע כשפינק פלויד חשפו את המכונה שלי, לראות ככה
בטלויזיה ועוד עם מוסיקת רקע, זה שונה. שונה מאוד מאשר להיות
בתוך זה, אם האידיאולגיה המזויפת שמאחורי זה. השבר השני הגיע
כשהלב כבר לא נצבט, הוא פשוט לא ענה יותר. עכשיו אני מרפה, כבר
לא יכול, עיזבו את המכונה, נסתדר, יהיה לנו טוב. אנחנו עדיין
נהיה טובים גם לא נהיה אותה קומה, אותה בלורית שיער ואפילו אין
צורך שנהיה מאותו הכפר. מספיק שנהיה אנחנו, שנהיה אמיתיים.
שנחליף את המכונות בלבבות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.