יושבת על הספסל... השעה 3 ועשרים. כל מה שאעשה בוודאי לא אזכור
בבוקר, ואולי עדיף שכך.
לא הייתי צריכה לנעול את הפלטפורמות... אם אפול עכשיו זה יהיה
גבוה ובטח אשבור את הרגל או משהו.
גם לא הייתי צריכה ללבוש את החצאית הזאת... היא לא מכסה כלום.
והחולצה. למה הייתי צריכה ללכת עם כל הציצים בחוץ? מי כבר
יסתכל עליי? האפס הזה בטח רוקד עכשיו עם החברה שלו. סתם קר לי
עכשיו וכל השערות שלא הורדתי עומדות.
"איזה לילה יפה" אני שומעת פתאום. ומסתובבת מהר. הוא פה... הוא
ממש פה... והפרחה שלו לא נראית באופק.
"אפשר לשבת?" הוא שואל ואני מהנהנת... מנסה לא להראות נלהבת
מידי. זה לא שאף פעם לא דיברנו. אנחנו מדברים. היינו ידידים
טובים פעם. היום זה רק שלום שלום בבוקר... ולפעמים חיוך...
כשהוא עובר ממש לידי...
כבר לא כל כך קר פתאום...
"שנים שלא דיברנו" הוא אומר... "כן" אמרתי... והסתכלתי עליו.
מבטו היה מופנה לכיוון הרצפה. "שיטטטט" סיננתי... וסגרתי את
הרגליים... לא מאמינה שישבתי ברגליים פתוחות...
"זה בסדר" הוא אמר קצת נבוך... "למה את לא רוקדת?" מיהר
להעביר נושא...
אמרתי ששתיתי קצת... ואני צריכה אוויר... דיברנו קצת...
עליי... ועליו... ועלינו... על זה שלא דיברנו מזמן... קמתי
לסדר את החצאית... "ומה עם בחור? יש לך אחד?" הוא שאל...
לא הייתי מוכנה לזה. זה היה ממש פתאומי. הזדקפתי פתאום...
והרגל התעקמה. מעדתי.
ישבתי על הרצפה, מולו.
עם ג'ינס משופשף חולצת פסים צבעוניים מבד דק כזה ושיער מסודר
בקפידה, הוא עזר לי לקום. "תודה" אמרתי וניסיתי להתייצב...
"היה מישהו... ו... נגמר" שיקרתי... ניסיתי לעשות את זה כמה
שיותר אמין... דיברתי חלש... בקול קצת כועס קצת מיואש...
"אבל עכשיו אני מוכנה לציד" צחקתי צחוק מאולץ וקצר. והסתכלתי
לו בעיניים. כאילו לא יכולתי לתת רמז עבה יותר...
היינו די צמודים... והוא קירב אותי אליו...
קולות רועשים למדי עלו מהמסיבה... היה נשמע כאילו הם ממש נהנים
שם... לכאורה הכל היה מושלם... כל מה שחסר הוא שינשק אותי...
עכשיו... וזהו. לא יכולתי לייחל ליותר.
כנראה שגם הוא שתה לא מעט.
שפתיו רפרפו על צווארי... מין הרגשת ניצחון כזאת... כרכתי את
זרועותיי סביב צווארו... כל שהייתי צריכה זה לשתוק בזמן ששפתיו
מחפשות את שלי
ולא.
"מה עם הילה?" שאלתי פתאום... הוא הסתכל בי לרגע במבט מבוהל.
וביקש סליחה. והלך
מדהים איך אני תמיד הורסת לעצמי... היא אפילו לא חברה שלי
ההילה הזאת.
התיישבתי חזרה על הספסל... והיה לי קר... התכוונתי לפרוש
למיטה.
דניאל אחד התיישב לידי והתחיל לדבר... "אחלום לנצח" של מופע
הארנבות של דוקטור קספר התחיל להתנגן מבפנים.
קמתי לפתע.
דניאל הפסיק לדבר והסתכל עליי מופתע
"זה השיר שלי" התנצלתי...." רוצה לרקוד?" |
