[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








וכל מה שהיא רצתה היה שלג.
הם חזרו מטיול במזרח. שלושה חודשים של ביחד שנתנו לה הרבה כוח
להמשיך. הם רבו, נכון. ואפילו בקופיפי היא השאירה אותו באמצע
החוף יום אחד וברחה לכמה שעות. אבל כשהם חזרו הביתה מחוייכים
ושזופים, ולתומר היה גם פירסינג חדש בגבה, הם לא זכרו דבר
מהמריבות על חדרי המלון שהיו לטענתה מוזנחים ועל הזמן הארוך
שהיא בילתה בבחירת פליזים לאחייניה. הם חזרו מאושרים וידעו כי
עמדו בעוד מבחן בקשר, ועכשיו, גם כשהיא תתחיל ללמוד
באוניברסיטה במרכז והוא בטכניון, שום דבר לא יפריד ביניהם.
והוא היה מושלם בשבילה, תומר. באמת שהוא עשה לה טוב. כי היא
היתה המפונקת הקטנה והוא אחד שאהב רק לתת ולתת. וכל סוף שבוע,
כשהם נפגשו מחדש, הוא הביא לה משהו קטן שהיא אוהבת כמו פיל קטן
מחרסינה שהזכיר לה את הדרך לנפאל.
והגיע החורף. ואמרנו כבר פינוק. אז יעל לא אהבה במיוחד לצאת
מהבית כשרטוב וקר בחוץ. וכמה שהוא ניסה להראות לה את היופי
באפור, את הכיף שבקרירות, את החום שבכירבול- היא הוסיפה ואמרה
שאין דבר אחד טוב בחורף, ושאפילו היום היא דרכה על שבלול.
ואם היה דבר אחד שהיא כמהה לו, על אף היותה בחורה קייצית, היה
הרצון לראות שלג ולא סתם בפאריז או בחרמון. היא רצתה לקום
בבוקר, לפקוח את העיניים ולראות  הכל לבן, מצע חלק של שלג
שיחסה את הגינה האחורית שלה, את עץ הלימון ומלונת כלב השכנים.
לראות את הרעפים כולם כולם לבן, לצאת החוצה ולשקוע בתוך הכפור,
לחזור הביתה עם חופן שלג ביד ולדעת שסוף סוף, פעם ראשונה זה לא
סתם ברד. והיא היתה מסתפקת גם בשכבה דקה דקה, מתפשרת, אבל
שתהייה לבנה וצחורה, ושוב שזה לא יהייה ברד חלילה וחס, שלג,
נעים ורך. כי אם כבר חורף, טענה,  ואי אפשר להוציא את הידיים
מהכיסים, וגם ככה נראים כמו דובון עם אלפי שכבות הבגדים, ואם
אי אפשר לאכול גלידה, ולשכב על הדשא בחוץ, אז שלפחות לפחות
יהייה שלג.
וכולם אמרו לה שתשכח מזה, שבמקום שהיא גרה לעולם לא ירד שלג
אלא אם העולם יחזור לעידן הקרח. כשהיא חשבה על זה, אולי זאת
בעצם היתה הסיבה שהיא חפצה בזה כל כך.
יעל חזרה הביתה ביום שישי כרגיל. בזמן הנסיעה ברכבת ירד גשם
זלעפות ויעל תהתה כיצד כל מה שמוצק בחוץ עדיין לא נמס והתאדה.
היא היתה עטופה בגופיה, סריג ופליז ועדיין הרגישה את הקור חודר
לעצמותיה. היא הבטיחה לעצמה שמהשנייה שתומר בא הם לא יוצאים
מהמיטה, אולי רק בשביל להכין כוס שוקו חם... בשביל הקלישאה.
אחרי ארוחת הערב הגיע תומר והפעם בידיו קופסא קטנה עטופה סרט
לבן, בתוך הקופסא היה זוג עגילים. יעל שמחה ונראת קורנת, כבר
כנראה מתוך הרגל, הודתה לתומר והמטירה עליו מטר נשיקות כמקביל
לזה שהתחולל בחוץ. באותה רגע הרגישה קצת רע כשעברה לה מחשבה
בראש על איך היא כבר תופסת אותו כמובן מאליו. ועל איך בתחילת
הקשר הרגישה שהוא כל כך מיוחד ואף חשבה שצריך לשווק אותו
בקופסאות קטנות של "תומרים", כדי שלא תהנה רק היא אלא כל
העולם. במקביל ענדה במהרה את העגילים החדשים כפי שנהגה להשתמש
מיד בכל מתנה שהביא לה, בלי תנאי ( כמו שהניחה את הפיל מחרסינה
באמצע השידה למרות שהיה לטעמה מכוער נורא ). תומר שכח רק שיעל
רגישה לזהב ותוך שניות התנפחה לה האוזן, קיבלה גוון אדמדם והיא
נראתה כמו דמבו הפיל המעופף בצד אחד. אמא של יעל שמוצאה אי שמה
מאזור פולניה התחילה להסתובב בבית ולהכין לה תרופות על פי
נוסחת סבתא הקבועה שמכילה לא חשוב בשביל מה ולמה - לימון ודבש.
ואבא של יעל שאמר שראה אתמול בריפליז על אחד שכתוצאה מאלגיה
התנפח ומת תוך דקה, התחיל לצלצל למד"א, מכבי אש, שירותי בתי
הסוהר והמשטרה. הכלב של השכנים התחיל לנבוח, כנראה קפא לו התחת
בחוץ במלונה, ויעל מכל הבלגן נכנסה להיסטריה ואף העיפה לתומר
סטירה. ואחרי שניה בכתה, והוא ניחם והודה, שהיה צריך לזכור
שהיא אלגית לזהב וששותה עם סוכרזית את הקפה ( אחרי ששם בטעות
את הסוכר כשרצה להרגיע אותה עם משהו חם ). ובתוך כל המהומה היא
הציצה לרגע לחלון, ובין אורות הניידות שכבר הגיעו היא ראתה
אותם, רכים. פתיתי שלג  והם היו לבנים, וגדולים. ירדו לאט לאט
בשקט, כאילו בכוונה שלא ישימו אליהם לב. ושוב דבר כבר לא כאב,
לא הרעיש, לא הרגיז. שלג ירד.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
טוב גזר אחד ביד
מאשר שלושה
גזרים מאחוריך

השפן.


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/8/03 13:34
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מיטל סטינגר

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה