לא חשבת שהוא יהיה בבית. למעשה, הסיבה היחידה שצלצלת היא שידעת
שהוא בטח לא יהיה בבית. אחת וחצי בלילה שלך זה שבע וחצי בערב
שלו, ואין סיבה שברגעים אלה ממש הוא לא יסעד את ארוחת החג עם
ההורים שלו. גם לא הגיע לו שתתקשרי אליו; לא שמעת ממנו כבר
חודשיים וחצי, אפילו שאת כן ענית לו על המכתב האחרון, ואפילו
כתבת לו מכתב נוסף מיוזמתך.
אבל הוא היה בבית, והוא ענה אחרי צלצול וחצי, ואפילו לא
ב'הלו' צרפתי, כאילו הוא ציפה שאת תתקשרי. זה ממש דפק לך את
התכניות כי לא רצית בכלל לדבר איתו. לא רצית בכלל שהוא יתענין
בשלומך וישאל אותך מה חדש אצלך, ושאת תאלצי לספר לו את כל
האמת, איך שנשבר לך כבר מהעבודה, ואיך נרשמת ללימודים למרות
שזה ממש לא מעניין אותך כרגע, ואיך גם חיי האהבה שלך בזבל,
ואיך את מתה להתפטר ולעזוב הכל ולברוח. אבל הוא שאל אותך, ואת
היית חייבת לענות משהו, אז ניסית להגיד את הדברים בצורה הכי
פחות בעיתית שיש, אבל הוא שמשום מה מכיר אותך יותר מדי טוב נזף
בך ואמר לך, מה זו הגישה הוותרנית הזו, ולמה את לא עושה משהו
במקום לשבת על התחת ולחכות שישתנה משהו.
והאמת, לשמוע את הנזיפות האלה היה משהו שממש לא היית צריכה
עכשיו, ובטח לא ממנו. אם כבר מישהו צריך לנזוף במישהו, זה את
בו. הוא זה שלא כתב לך כבר הרבה זמן, וחוץ מזה, הוא זה שהעז
להתאהב במישהי עד מעל לראש, אחרי שכמה חודשים קודם לכן הוא
סיפר לך שיש לו בעיות עם קשר ופחד מאינטימיות, ושהוא לא מוכן
להתחייב שמשהו ימשיך להיות ביניכם, אפילו שהוא היה זה שהחליט
בשלב מסויים לשדרג קשר חברות אמיץ בן עשרים ומשהו שנה לקשר
רומנטי. ונכון שידעת שבימים כתיקונם יש ביניכם ארבע-עשרה וחצי
שעות טיסה, ושזה מטורף לנהל מערכת יחסים רומנטית לטווח ארוך
דרך אי-מייל וטלפון וביקורים דו שנתיים, אבל הוא לא דיבר על
המרחק והגיאוגרפיה, הוא דיבר על הבעיות הספציפיות שלו עם קשר.
ואז, לא עברו ארבעה חודשים, ומדווחים לך פתאום שהוא מאוהב?
במישהי אחרת? איך יתכן? לאן נעלם הפחד מאינטימיות? מה קרה? למה
היא כן ואת לא? ולמה את לא יכולה להתאהב במישהו אחר, ושיצא מזה
קשר רומנטי מוצלח? למה אצלך זה חייב להיות סדרה של קשרים
רומנטים כושלים, עם כל מיני גברים יהירים וחסרי רגשות,
שמשפילים אותך ופוגעים בך? אז אחרי כל זה, אחרי שהוא החליט
להתאהב בלי רשות, ועוד לא בך, ופתאום החיים שלו מסודרים והוא
לא מוסיקאי מדוכא שמחפש את דרכו, אחרי כל זה הוא עוד מרשה
לעצמו להטיף לך מוסר שאת לא עושה משהו כדי לשנות את החיים שלך?

ואז הוא כמובן מציע לך לבוא למונטריאול. לעשות quoi, את שואלת.
לא משנה, את בטח תמצאי, הוא אומר, קנדה תעשה לך טוב, תמיד
אמרתי את זה. ואת רוצה להגיד לו שעכשיו את כבר לא יכולה לבוא
למונטריאול, כי הוא כבר מאוהב במישהי אחרת, ומה בדיוק את צריכה
לעשות, להפוך לחברה הכי טובה שלה? אבל את לא יכולה להגיד לו את
זה, כי הוא בטח בכלל לא מעלה על הדעת שבשבילך כל הקטע הזה שהיה
ביניכם לפני חצי שנה כן היה משמעותי. לו אין מושג שמאז כיתה ו'
את קצת מאוהבת בו. ואין לו מושג שמה שהוא יזם בינואר היה משהו
שאת תמיד קיווית שיקרה, אבל אף פעם לא היית מסוגלת ליזום, כי
בכלל לא חשבת שהוא חושב עלייך ככה. ובעצם, לא יכולת להגיד לו
שום דבר, כי אם היית אומרת משהו באותו רגע הוא בטח היה מבין
שאת בוכה, ולא רצית שזה יקרה. ממש לא רצית שזה יקרה.
ואז הוא פתאום פוצח במונולוג מתנצל על זה שהוא לא כתב לך ולא
התיחס אליך מספיק, ואומר לך שאכפת לו ממך, וזה הדבר האחרון שאת
רוצה לשמוע, כי את לא רוצה שיהיה לו אכפת ממך, את רוצה שהוא
יאהב אותך. את רוצה שהוא יגיד שאת האהבה האמיתית של חייו,
ושיבטיח שהוא יזרוק את הצ'לנית המטומטמת שבה הוא התאהב ויקדיש
את כל  תשומת הלב שלו רק לך. אבל הוא לא אומר את זה, הוא רק
אומר שוב שאת חשובה לו ושהקשר איתך חשוב לו, ואז הוא מוסיף
ואומר שלא תחשבי שזה רק איתך, שיש לו בעיה לשמור על קשר עם
הרבה אנשים, ואת רוצה להגיד לו שממש לא מעניין אותך אם זה בעיה
שיש לו עם כולם.
וכשהוא מסיים את קולטת שבעצם לא שאלת אותו בכלל מה שלומו, אז
את שואלת אותו, ומוסיפה, מה שלום אהבת חייך? והוא מתיחס לדברים
שלך כרציניים ונטולי ציניות לחלוטין, ועונה שמגאלי בסדר, ושהיא
עובדת עכשיו ואולי תחזור הביתה עוד מעט, ואת לא יודעת אם הסיבה
שהוא התיחס לדברייך כפשוטם נובעת מכך שהוא לא חי בארץ הזו כבר
חמש עשרה שנה ולכן לא מרגיש מספיק את השפה כדי לחוש בדקויות או
שהוא כן שם לב לציניות והחליט להתעלם. ובעצם, את הרי קיווית
שהוא יגיד לך שהם נפרדו אתמול או שלשום או הבוקר, ואם לא זה,
אז לפחות שיגיד שהיא לא ממש אהבת חייו, רק אהבת הרגע. אבל
דברים אף פעם לא קורים כמו שאת רוצה אז זה לא ממש מפתיע אותך.
והוא מספר לך עוד קצת על הרסיטל שהוא עובד עליו, ועל היצירה
שהוא חיבר שהתקבלה לאיזה פסטיבל, וכמה הוא עסוק. ולאט לאט הוא
עובר על כל הדברים שהיו לו לומר, כאילו כדי לסמן "וי" בלתי
נראה על כל האדיבויות המתבקשות, ואת מרגישה שבקרוב הוא ישתתק
ואת חוששת ממה שיכול להפלט לך ברגע של שתיקה נבוכה, אז ברגע
שהוא מסיים את כבר מתחילה את דברי הפרידה, ומאחלת לו שוב שנה
טובה. ואז נשמע זמזום באינטרקום אצלו, ואת אומרת, אוי, הנה אתה
גם ממילא צריך ללכת, והוא ממהר להבטיח שהוא יכתוב לך מכתב
במהלך סוף השבוע, ואת אומרת לו שזה בסדר, שלא יתחייב אם הוא
עסוק, והוא אומר שזה בסדר, הוא כן רוצה להתחייב, ואז נשמע עוד
זמזום הפעם חסר סבלנות, ואת אומרת לו לילה טוב, והוא שוב מאחל
לך שנה טובה ומתוקה, ושניכם מנתקים.
והוא בטח ניגש ופותח את הדלת לאהבת חייו, והם בטח מתנשקים, ואז
הוא בטח תולה את המעיל שלה על הקולב שליד הדלת שלו, ואולי היא
מושיטה לו שקית חומה עם עוגיות קינמון ואגוזים מהפטיסרי בפינת
הרחוב, כמו שגם את הבאת לו אז לפני עשרה חודשים כשביקרת אצלו.
ואת מניחה את הטלפון בחזרה על השידה ונשכבת על המיטה שלך, שגם
הלילה תשני בה לבד, בהנחה שתרדמי בשלב מסויים, אחרי שימאס לך
לבכות.