יעל טל / פירורים |
איך חצבת לתוכי
בקרדום דברי אמת.
את האבק,
שהחניק נשימתי,
שטפת מעליי בקולך.
טיפות חדרו
חלחלו בין חגווי,
נאגרו
לימי בצורת בנקיקיי.
זמן חלף, מים שחקו -
החליקו שטח פניי.
גם הגלידו זה מכבר
חתכים ושריטות
אשר חרטתי בעבר בידייך.
אך אבנים הוסיפו שוחקים מים.
לא חדלים גם עכשיו,
לא חדלים. ובינתיים
נותרו מהסלע רק כמה פירורים,
כה רכים,
מתמוססים בין אצבעותייך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|