ברקיעי השמיים הכחולים,הגוזלים מתים נופלים צורחים
בין כל הדמים הסכינים החותכים צלקות נשארות לכל החיים,
אלו צלקות של כאב מבפנים שאותך הם שורפים כמו אש,כמו אש!

שורות שכתבות על גבי דפים שחורים כדי להזכיר את כל אלה המתים
נשמות מעופפת מכל הצדדים אתה שומע אותם?
לך הם קוראים! לבוא,לבוא!

השמש לא זורחת כבר אלפי שנים,ואנחנו שכחנו מה זה כוכבים
הירח התאבד בזמן הליקוי ,ואתה כן אתה "הבן אדם האבוד"!
 
      פזמון:
    אבוד בתוך המציאות ,לא יודע אם לחיות או למות
    אבוד בתוך המציאות מנסה לברוח אבל אין כוח אין כוח לברוח

    לשכוח
    אין כוח לסלוח כי אתה "הבן אדם האבוד"

 זה היה לא מזמן לפני הנפילה לפני שהמשפחה שלך התפרקה
 זה לא מזמן לפני המשבר לפני שהחבר הכי טוב שלך נהרג בתאונה!
 ישבת בחדר ברגיעה דפיקה על הדלת הבהילה אותך
       זאת היא!זאת היא!
זאת היא שאהבת כל השנים המוזרה עם הורידים החתוכים,ראית אותה
עם דמעות מעיניה עם צלקות על פניה.
 התחלת לדמיין לעצמך דברים לברוח מהדברים שבאמת קיימים.
 ואז באה המציאות שאמרה לך :החבר הכי טוב שלך נהרג בתאונה...
 עיניך השחירו לא ראית דבר,ושוב אתה אבוד בתוך ה-
מ-צ-י-א-ו-ת!

פזמון:אבוד בתוך המציאות לא יודע אם לחיות או למות...