ענת שכבה במיטה והביטה בתקרה.
הבן זונה. מהיום הראשון שהיא פגשה אותו, היא ידעה שיום אחד הם
יתחתנו. קראו לו מעוז גולן, שם של טיס ופרצוף של מלאך. היום
היא סתם קוראת לו בן זונה.
שש שנים אחרי, בג'ינס וטי שירט שחורה של ג'ורג'יו ארמני, היא
שוכבת במיטה וחושבת על אורית ועל הבן זונה ביחד. כבר שלושה
חודשים שהיא יודעת. הוא הגיע מהעבודה עם פרחים בשבילה ואמר לה
שזה סתם, כדי להגיד שהוא אוהב. שום דבר לא סתם. סתם לא מתחילות
מלחמות, סתם לא נופלות ממשלות, סתם לא הופכים רעבים, וסתם ככה
לא מביאים פרחים. הבן זונה. הוא עשה הכל נכון - הגיע הביתה
בשעות הנכונות ונתן תשומת לב, רק שהיא לא טיפשה. היא התחילה
לטלפן אליו יותר והוא היה באוכל, או בישיבות. הוא לא היה פנוי
להגיד לה: "סתם משעמם פה ואיפה את?"
אורית היתה סוכנת מכירות בת עשרים ושמונה. היא פגשה אותה
באירוע של החברה, לפני כחצי שנה. צעירה, חייכנית שהפגינה הרבה
ביטחון, שיער ארוז בסרט אדום וגוף מגוהץ, והוא, הבן זונה, לא
הפסיק להסתכל עליה כל הערב. היא היתה בטוחה שזאת היא.
וככה בשתיים עשרה בצהריים ענת קמה מהמיטה והחלה לחפש לו
בניירות את מספרי הטלפון של העבודה, הנה: אורית אבנר -
052-702336. היא חייגה: "שלום אורית, מדברת ענת גולן, אישתו של
הבן זונה, אני אחכה לך ב"אלכסנדר". תהיי שם עוד שעה".
שעה אח"כ, קפה "אלכסנדר". הן יושבות ומחייכות חיוך סתמי
ובוחשות שתי כפיות סוכר בקפה הפוך מעט בעצבנות. הפלאפון של
אורית צלצל - זה הבן זונה. אורית כיסתה את השפופרת בידה
וחייכה. החיוך הפך לצחוק, צחוק מדבק, ענת הצטרפה במין סיטואציה
מטורפת.
"אני אוכלת עם חברה. רק עוד שעה. אל תהייה נודניק. לא, אני לא
אשכח".
ענת ראתה מה הבן זונה מוצא בה, היא היתה מקסימה. היא לא גילתה
כלום, אבל גם לא שיקרה. אי אפשר לכעוס עליה, רק עליו, על הבן
זונה. אורית אמרה שהוא נוירוטי. אחח.. היא בסדר. זה חשוב לענת
לשמוע את זה ממישהו אחר.
זבוב נכנס לה לקפה, לא ממש זבוב - זבובון. ענת הזמינה אותה
לקפה אצלה בדירה. אורית חייכה ובאה, ואחרי שעה צלצל הפלאפון:
"אני עסוקה אצל לקוח. עוד מעט. לא, אני לא אשכח".
ואז נפגש המבט. ענת העבירה יד רכה בשיערה של אורית, היא רעדה
מהתרגשות. הן התלטפו שם על הספה מול הטלוויזיה בסלון, בסלון של
הבן זונה. הן לא אמרו מילה והחזיקו ידיים, ואז ביחד הן צחקו
צחוק מטורף, צחוק משחרר.
לפני שאורית הלכה, היא ביקשה מענת קרטון חלב - הבן זונה ביקש
שהיא לא תישכח.
|
