הוא הלך על החוף, על החול הרטוב
הוא הלך ועיניו לשמיים
וחשב על כל מה שהיה לו ואין
כששחפים שיחקו על המים

את תוצאות הבדיקה הוא קיבל עוד אתמול
כשישב במטבח וצלצל טלפון
הוא ענה ואמרו לו שהוא חיובי
אבל יש לו עוד זמן, ולפי השעון
יש לו כמה שנים, לפני שנגמר

הוא צעד על החול וחשב על מחר
והבין פתאום כמה כל זה מיותר
וחשב על מחר, מחר...

הוא הלך על החוף, על החול הרטוב
הוא הלך בלי לדעת לאן
הוא הלך עם השמש, הוא הלך עם הים
וידע שהוא עוד לא מוכן

כשנודע לאחיו, הוא שתק ודמע
כשנודע לאמו, היא כרעה ובכתה
כשנודע לאביו, הוא רעד ואמר
שטעות היא שבטח נפלה בשיטה
לאבחון המקרים, לזיהוי חולים
למציאת האמת, להסרת הצללים
כן, טעות היא שבטח נפלה בכלים
והם מתפללים...



הוא צעד על החול וחשב על מחר
והבין פתאום כמה כל זה מיותר
וחשב על מחר, מחר...

בלכתו על החוף, על החול הרטוב
הוא ראה את הגל נאסף אל אחיו
והמים רוגעים, הגאות שככה
הוא ראה את כל זה, נעצר וחשב
שכולנו גלים שחוזרים אל הים
ואדם הוא עפר, ועפר הוא אדם
ואין חשיבות עוד למה שבדם
ואין חשיבות עוד למה שבדם

הוא צעד על החול וחשב על מחר,
והבין פתאום שזהו לא העיקר
וחשב על מחר, מחר...


שיר שנכתב בעקבות סיפור מרגש ששמעתי מאדם עם איידס, המתאר
כיצד בילה את היום שאחרי הידיעה.