רציתי שתהיה בי.
חשבתי שאוכל להסעיר אותך במושגים כמו בית, כלב וגינה.
התערבבות, חשבתי שהתערבבות זה הקטע שלך. מבלי הפחד לטבוע
בביצות טובעניות, זה בזו. להיות שני סלעים או מים ביניהם.
התגלמות הפנטזיה, אתה - האמן הסוער, הטרוף שלא היה כמותו באור
ובאופל.
אני מנחשת עכשיו - רבים לפני כבר ניסו לתפוס בך מהות אחת שלא
זזה. אתה מן משהו שקשה להסתכל עליו, שמאתגר את המוח, משהו בלי
גבול, בלי קבוע. חופש פרא.
הידיים שלי לבנות עכשיו, איפה שהדם זרם - הוא זרם ממני החוצה,
אני מרוקנת ואתה מלא בכוח, זה נראה לי קסם.
רציתי שתהיה בי, חשבתי שאני יכולה לקצב המחשבה, המעשה. אתה
תקריא שירה איפה שלא רוצים אותה עד יום מותך, אתה תבוז להם
בפנים בזמן שיבוזו לשלך. אתה אומר - יש אלפי דרכים - ומוצא
לגיטימציה רק לשלך.
לא מחפש להמתיק את התרופה, בועט להם את זה.
אומר - יש בי חמלה. חמלה אדירה ובוז אדיר.
רציתי שתהיה בי, גם את החסרונות אני אוהבת, לאורם אתה נראה
כמעט אנושי. חשבתי לקנות אותך באנושיות המופרזת שאני-
א ה ב ה. ע ז ו ת. ד ם. א ש.
חשבתי שאולי דברים ברורים יאתגרו את הערפול הזה שלך.
ואתה צף בעולמות לא לי. התנועה, הסמים, הקצב שלך מטריף את
דעתי, מעייף אותי. אבל רציתי. אולי לא הכרתי אותך כלל.
רציתי אותך כמו בלילה שנפגשנו על הגג, לבד ישבת, הקשבת רק לי,
נסיך מסתורי לבוש חיוך אבוד - מצחיק. לימדת אותי משהו על המילה
'מצחיק'. בטון הזה שאמרת אותה הייתה חגיגה גדולה, אורגיה
מטורפת של סרטונין בכמויות ושל ריקוד.
גם לבוש עצב אהבתי אותך, עצב נוזלי טהור. שחור ולבן טוב ורע שד
או מלאך - זה כל מה שיכולת לראות ובנית כנפיים ולבשת גבר לבשת
אישה וטענת לערום - ערום תמידי, נצחי, ללא מבוכה או בושה, אין
בזה ריגוש בשבילך.
אני מדברת על החשפות ואתה זר למושג, נו... פגיעות, אתה יודע?
ואני רציתי. חשבתי לכבוש אותך, לחשוף אותך מתחפושת הערום.
אולי טעיתי בך.
רציתי שתהיה בי, חשבתי שיש בי מקום להכיל אותך.
מצחיק. אתה מבין, זה הצחיק אותי פתאום.
רציתי לביית את הפרא, לא להרע.
רציתי לספר לנווד סיפורים על מיטה מוכרת, שוקו חם בלילה, ארוחה
מוכנה על השולחן, פשטות ויופי. איתי.
הנווד הקשיב, זה עשה לו חם, זה עשה לו נעים באוזן ואח"כ בבטן,
בישבן, באבר המין. עשינו אהבה על המחשבה הזו. הלכנו לישון.
בבוקר עוד ליקט שארי רעיון משפתיי, בשעת דימדומים - נעלם.
ואני נשארתי חושבת-
הגוזל והאם. פיטר פן ו-וונדי. בת התמותה והאל.
ושמחתי בכנפיו, גם מעופו שמחתי.
שמחתי גם כפות רגליי היחפות, הסוליות הגסות פוסעות על החול
צעדיי בוטחים וגאים, אני-
אהלך על אדמה זו עד יום מותי. אבל רציתי. לפרק זמן אחד, לדף
אחד בתולדות...
בת התמותה הביטה בו נוסק ועף מעל הים, קרוב לשמש, והרגישה משהו
שכבר חשבה שלא תרגיש עוד-
היה קשה לה להרפות. |