עליתי במדרגות הבית... הכל היה מוכר לי
הסדק שבקיר.
המדרגה החורקת.
הטינופת שגודלת לה על הקיר,
החלון הסדוק, והרוח הקפואה שמנשבת בין הסדקים

הרגשתי איך הנה אני חוזרת אחורה חמש שנים של טיפול.

פתחתי את הדלת וחיכיתי.
חיכיתי לצרחה שתחריש את אוזניי,
לזעקה שתצלק את נישמתי
ואת ההלם שיתקוף ולא ירפה מימני.

הרגשתי דמעה מבצבצת לה בעין ימין, ואז גם בשמאל
גולשת אט אט במורד הלחי,
מלוחה כמו הדם.

הלכתי לפינת החדר שלי,
התיישבתי מתחת לשולחן הקטן, וחיבקתי את הבירכיים.
ראיתי את כל השריטות על העץ
נשמתי שלוש נשימות עמוקות ורק אז באמת הרגשתי
שאני סוף סוף בבית.