שיר שני בטרילוגיה "נשימות"
קִוִּיתִי שֶׁאוּלַי הַמְּתִיקוּת
תִּשְׁטֹף אֶת הַגָּרוֹן,
דָּרוֹמָהּ, הֵי דָּרוֹמָה -
גְּלִידָה טַעַם מֶנְטָה וּפִיסְטוּק,
פִתְרוֹן נִקְלֶה לְהֲפָגַת הַדִּכָּאוֹן.
מָארִינָה מִמַּחְלֶקֶת הַגְּבִינוֹת
דִּיְּקָה לִי מְאָה חֲמִשִּׁים עַל הַמִּשְׁקָל,
הֵחֱמֵאתִי לָהּ חִיּוּךְ
וְהִיא הֵשִׁיבָה לִי בִּשְׁוֵה מִילְיוֹן,
אַךְ בַּת-כָּנָף עוֹד מְרַטֶּטֶת בִּגְרוֹנִי -
מַה רָחוֹק הָעֶרֶב;
פַּטִּישִׁים הוֹלְמִים בְּקָדְקֹדִי.
ספטמבר 2003
סינדרום בוקר
http://stage.co.il/s/225995
עד בוא הנשימה
http://stage.co.il/s/234673
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.