הכל נסגר, פתאום הכל נפתח
מסביבי אבנים, סכין ואקדח
מסתדרים בשורה, בדממה מהירה
חבריי לנשק, לקרב.

האויב עומד גא, לא זע ולא נע
הוא בא להלחם, בשום פנים לא להכנע
הסינר הלבן, ייספג לו בדם
כולנו נצחק, כולנו נמות.

זה הזמן לפרידה, הזמן לחבק, לנשק
הזמן להיעלם הזמן להתנתק
הם עומדים המומים, מסתכלים מהצד
מהיום שהתחלתי לרוץ ידעתי שירדפוני לעד.


הוא בוכה כמו ילדה, מאבד את התחושה
ממגע רך, ממגע של אישה
מלטף את כתפו, מהצללים הצפופים שסביבו,
הם באו לקחת אותו.

"זה אני! זה לא הוא!" התנערתי פתאום
וניערתי ממני שבריר של חלום
שניה של צלילות, בקרוב היא תמות.
גם אנחנו נצחק, גם אנחנו נמות.

הנה עוד חבר הצטרף למסדר
עוד אחד שנפל, עוד אחד שנשבר.
נעלמו הרגשות, נעלמו הפחדים
השפיות היא שלנו, אתם המתים!