ידעתי את כף ידך,
זכרתי את הנחש
שעטף אותה בלילה חום,
זכרתי שפתיך
כגלים של ים
שעברו בי,
ידעתי צחוקך
כי הוא עוד
מתגלגל בי.

העולם סגול
והרגשות חופשיים
הרי בשבילך יצרתי
צורות חדשות
בעולם מרובע
וכעת הימים זוהרים
הגלים שלך
זורמים אל
חוף אחר.

זיכרון כאב עמום
מתמוסס בתוכי
רבדים רבדים,
הסחף לוקח
אותי מכאן
ואני שוב מוכנה
לחוות מחדש
הרפתקה

ואת נשארת מאחור
עוד פיסת חיים
יתומה וחומה
עוד מילה שנכתבה
עוד דמעה שנחנקה
ילדותית בזרועות אחרת
תו אבוד בסימפוניה
את תהיה בי
מלוחה לנצח
בזיכרון זמנים.