נער צעיר, יפה תואר,
מתהלך רכון ראש ברחוב הומה,
כל היגון שעל כתפיו
שועט להפילו.
הכפור עומד בעינו,
לו אינו מציק בבוקר יום חורפי זה,
כל ההמולה מסביב,
אינה נוגעת לו מעתה.
להכנס אל נפשך,
פתח לי פתח,
לי, הצופה,
מדוע זה איחרתי להצלתך?
שמש רחוקה וקפואה במרומי
העיר הגדולה,
האושר עודנו מחכה, גם לך!
כעבור שבועיים,
מהיום בו ראיתי את אמך הבוכיה
על העדרך
נמצאה גופתך, במי הדנובה השקטה,
התעטפת כליל,
צפת, נער עלום שם,
ביומו של תאריך עלום חשיבות
דמך הדומם בגופך כבר הסכין כליל
להסתגל למעלת המים
ולא חיכית לי!
כל האושר שננצר בך
היה עצום מדי
בכדי שתחניקו עמוק בקרבך?
כן.
העולם, בזמנים מסולפים אלה,
מתגלה כבלתי ראוי להכיל אותך,
ואת כל יצירי מלאך שכמותך,
עתה, ובזמנים אלה,
לעיתים קרובות, יותר מדי.