כל כך שמחתי שהכל נגמר ,מאחוריי, זה היה זוועתי מהרגע שנכנסו
לאוטו ועד לרגע שחזרנו הביתה.
אחרי שפגשתי את המשפחה שלה הפחד שתקף אותי שחשבי שנדבקתי
במלריה על צלע הר במקום הכי מבודד ומנוכר שקיים בהודו נראה לי
כמו אושר עילאי.
הם כנראה לא התלהבו ממני במיוחד ונרשם רגע מביך במיוחד שאמא
שלה גערה בי על נימוסי שולחן גרועים כשהשתמשתי בסכין של הדגים
לחיתוך פולקע עסיסי של תרנגול, באותו הרגע כבר לא הצלחתי לחייך
חזרה.
כל הדרך הביתה שירה נעצה מבטים של "איך עשית לי זה" ו"שלוש
שנים אני מחכה לרגע הזה" ולא הוציאה הגה מפיה כל הנסיעה. לי
כמעט יצא עשן מהאוזניים ובכניסה לחנייה כמעט והתנגשי בעומד
השמאלי של הכניסה.
שנינו התקשנו להרדם,היא משום שהסיכוי לחתונה ירד פלאים אחרי
הכשלון הצורם שלי בוועדה העליונה לענייני נישואין ואני בגלל
שהסיכויים לסקס הפכו לקלושים כמו מסיבת חוף בסיביר.
השעה שתיים בלילה של אותו יום שבת שירה החליטה שהיא הולכת
לישון עצבנית ומרירה חצי שעה מאוחר יותר היא כבר נחרה ואני
עמדתי ביציאה מהבניין מחכה למונית שהזמנתי חסר מנוחה מתהלך
הלוך ושוב לאורך הרחוב מאחורי שמעתי רעש של התנפצות ישר
הסתובבתי לרצתי לבדוק מה בדיוק קרה .
השכנים מהקומה השנייה זוג הומוסקסואלים החליטו ללכת מכות ואצל
הזוג הזה אין בי'ץ ובו'ץ, שנהם נראים ומתנהגים כמו פילים,
דברים התעופפו באוויר ולא רק מנורות או כדי חרס קטנים יותר
רהיטי עץ שיש וחתיכות של קיר, כל הבניין רעד.
מיה השכנה הפמיניסטית מהקומה הראשונה שחיה לה לבד עם החתול שלה
שכנראה גם הוא פמיניסיט (ראיתי אותו כבר תוקף כלב זאב בוגר
בהצלחה ,הכלב ברח ביבבות). התעוררה מכל ההמולה וחבטה בעוצמה
בקירות בתקווה שהרעש שלה יבטל בדרך קסם את הרעש שזוג ההומאים
הקימו , אני כמעט בטוח שצעקתי לה שתזהר שהיא החלה לחבוט במנוע
של המזגן שעמד ממש מעל הראש לי עם מקל בייסבול. אז הנורא מכל
קרה בועז התעורר תוך עשרים שניות הבחור האיר את כל הבניין למצב
שהמקום נראה כמו חללית עם כל האורות האולטרא סגולים והמגה
לונגים שהבחור מחזיק בדירה שלו.
ואם כבר כולם עושים רעש אז בועז חייב לשים את אוסף הטראנסים
החביב עליו ולצרוח יאללה בלאגן שלוש פעמים. אני די בטוח ששירה
כבר התעוררה מזמן ושואלת את עצמה לאן נעלמתי , את המונית
שחררתי מזמן או יותר נכון הכחשתי בתוקף שהזמתי מונית שהנהג יצא
לשאול אותי אם אני הבחור שהזמין אותו, הוא נראה טיפה עצבני כי
ישר רואים שאני משקר אבל אז בדיוק של שעון אטומי מיה החליטה
להחריב את המזגן מעלינו ודחף ההשרדות שלו גרם לו להכנס חזרה
למונית ולברוח, לי כבר אין דחף הישרדות שירה אומרת לי מתי
לברוח.
הבניין שלי הוא בעצם מחווה לבניין שלם, אוסף של דירות בנות
שלושה חדרים שנבנו לגובה של חמש קומות על מנת לחסוך בנפח ,
כנראה שרעיון הבית שנראה כמו קופסת גפרורים לא תפס במיוחד,
למיטב ידיעתי זה הבניין היחיד בארץ שבנוי בצורה הזו. אמנם אני
חי בניסוי מכוער אבל לזכותי יאמר שאני ועד הבית של המקום הזה
כבר שנתיים, בעיקר כי לאף אחד מהשכנים לא אכפת ממש מהמקום.
שירה ואני חיים בקומה הרביעית מעל בועז. קשה לומר שהיחסים בין
השכנים כאן טובים אבל לפעמים אני קופץ לבועז לשבת להתפנן אחרי
יום עבודה ארוך במיוחד וכשירה עצבנית עצבנית במיוחד.
בתוך הבית יש עכשיו זוג הומואים פמיניסטית אחת ובחור מאוד
אופטימי אבל מחוק שמייצרים רעש של מתקן שעשועים בלונה פארק
ת"א, אלו שעובדים על מנועים חשופים של משאיות שהורדו מהכבישים
לפני שלושים שנה לפחות.
בקומה מעלינו בהומא'ז הזה של דירה להשכיר שוכן לו אסף המיליונר
וכל פעם ששירה רוצה להתגרות בי ולטעום את קצת עושר היא עולה
לאסף שחוץ מזה שהוא מיליונר הוא גם כנראה עדיין בתול והיא נורא
נהנית להתגרות בו.. אני לא יכול לספור את הפעמים שהוא ירד הנה
לבקש סוכר בשלוש לפנות בוקר רק כדי שהיא תפתח לו בתחתונים. אני
משתדל לא לאכזב אותו ונותן לשירה לקום למזיל הריר הקטן הזה הוא
אחלה גבר שלוכד בגוף של גאון מחשבים..
איך שהב.מ.וו של אסף מתחילה לצפצף בחנייה מרמת הדציבלים בבניין
הוא מתעורר ומגביר את מערכת הסראונד שקנה לעצמו כפיצוי על טיול
התרמילאים שאף פעם לא עשה לטונים מחריבי עולמות מסתכל למטה על
כל שקורה מתחתיו וצורח כמו ילדה קטנה שעדיין לא התחלף לה
הקול.
מחר אנחנו מתארחים עם כל השכנים על הגג של אסף לארוחת ערב
ויהיה הרבה יותר נחמד לאכול עם הידיים לשם שינוי ולא אכפת לי
ששירה תעיר לי שזה לא מנומס.
אני עדיין מופרע כמו פעם.