יצחק לווין יזכור כל חייו את יום הבר מצווה שלו. כרגיל הוריו
לא זכרו את היום מאז נולד. הוא לא היה מורגש בין שמונה ילדים
בבית. הוא היה איפשהו באמצע. הפעם הוא החליט לחגוג את יום
הולדתו כמו מלך. איציק היה ילד בינוני במראהו, בינוני בלימודים
בינוני בחברה. הוא סוג טיפוס שלא משאיר רושם  לאחר לכתו. הוא
התרגל ליחס הלא אכפתי מסביבתו, ולא עשה מזה עניין, אלא שהפעם
החליט לא לעבור בשתיקה על בר המצווה שלו.
הוא בחר ללכת לקניון בעיר הסמוכה לעיר מגוריו. בערב בלי שהוריו
הרגישו, חמק מביתו, לקח אוטובוס ונסע לקניון. הסתובב בין
הקומות  כשהוא כוסס ציפורניים. עדין לא החליט מה לעשות. תמיד
כשהוא היה במתח היה כוסס ציפורניים . לבסוף הרעב הכריע את
מעשיו. נכנס לסופרמרקט, עבר בין המדפים. תחילה לקח לחמנייה
והסתכל סביב לראות מי הבחין בו. אף אחד. כל אחד היה עסוק
בענייניו, אכל בתאבון כשהוא מוסף עליו גבינה צהובה. ושוטף עם
שוקו. חגג בדוכן הממתקים עם שוקולדים מכל הטעמים. הוא ראה את
דמותו משתקפת במראה שמעל ראשו, עשה פרצופים שהצחיקו אותו.
המשיך לצחוק עד להתפקע כששתה חצי בקבוק יין מתוק לקידוש. מצא
חן בעיניו. לפתע נעמד מולו איש ביטחון, תפס אותו בזרועו. "שלמת
עבור מה שאתה אוכל ושותה?" שאל אותו האיש. "לא, עדין לא
שלמתי," והחל צוחק בהיסטריה . איש הביטחון ראה שהנער בגילופין,
לקח אותו לאחר כבוד לקופה שישלם. לפתע השתחרר איציק מידיו של
האיש, וחמק  מהסופרמרקט, ורץ כל עוד נפשו בו בן הקהל הרב
שהסתובב בקניון. הוא הציץ מעבר לכתפו ולא ראה שרודפים אחריו.
הוא ישב לנוח על כסא בפתח קפיטריה והחל לכוסס ציפורניים. מה
יעשה עכשיו? כמובן צריך להתלבש.
הבלגן שהוא עשה בחנות לבגדי נוער הוציא את הזבנית מדעתה. הוא
לא ידע  לבחור הכל נראה עליו מצחיק. לבסוף בחר בבגדים שנראו
עליו מהודרים. השאיר את בגדיו הישנים בתא ההלבשה ויצא עם
החדשים, מיד הצפצפות שהיו על הבגדים החלו לצפצף. הוא החל רץ
בין האנשים ורצה לצאת. שם חכתה לו הפתעה בצורת שוטר שהוזעק
למקום עוד כשאכל בסופר. לא קשה היה לתפוס אותו הפעם, והוא הובל
אחר כבוד לניידת משטרה ישר לתחנה. הוא היה הקטין היחיד בתא
המעצר. היו שם עוד שלושה מבוגרים ודי מסריחים. הם היו ממש
שיכורים, ומלוכלכים. איציק ישב בפינה מכווץ, כוסס ציפורניים.
היין מזמן התנדף ממנו. כעת היה נפחד ועייף. שעת חצות כבו את
האורות כל אחד ישב או שכב איפה שמצא מקום, מיטות לא היו, כולם
עולים למחרת לבית המשפט לשיפוט מהיר . איציק החל לנמנם כשלפתע
התעורר כשידיים רבות נוגעות בו. הוא החל צועק, בבהלה, ידיים
סתמו לו את הפה ולאחר מכן סמרטוט מסריח נתחב לו בפה בכוח.
הפשיטו אותו ממכנסיו. לאחר מכן הוא לא זוכר כי איבד את ההכרה
מרוב כאב. למחרת בבקר מצאו אותו השוטרים והבהילו אותו לבית
חולים. תפרו לו את הקרעים. בערב אביו  ואמו הגיעו. אמו חבקה
אותו ברחמנות. אביו היה חסר סבלנות. "רק צרות אתה עושה לנו"
אמר בלי חמלה. "מה חשבת שתצא בקלות מגנבות?" הוסיף.
"רציתי רק לחגוג את הבר מצווה שלי, אתם לא זכרתם."  האימא
והאבא החליפו מבטי אשמה. אכן הם לא זכרו. בימים שלאחר החלמתו,
חקר איציק בכל כוון כדי לאתר את שלושת הגברים שישבו איתו בתא
המעצר. אילולא המעשה שהם עשו לו היו יוצאים למחרת הביתה בגלל
שכרות והתפרעות בציבור. כעת היו צריכים לבוא למשפט פלילי.
איציק ביקש את תיקו מבית המשפט כדי לעיין בו, שם גילה את
כתובתם של שלושת הגברים, מסתבר שהם היו שלושה אחים, כולם
מופרעים עם תיקים במשטרה. בעיקר שכרות והטרדות. ביום המשפט
איציק חיכה נחבא בצל עצים ליד ביתם של האחים, לפני כן טפל ברכב
שלהם שהיה בחניה בצד הבית. הם יצאו שלושתם צוחקים ורבים
ביניהם. ישבו ברכב והתניעו. לפתע ראו את הנער שבגללו הם עולים
למשפט. הוא חייך אליהם, והצביע לרצפה הם ראו שלולית שנזלה
מהרכב החוצה. באותו רגע איציק הדליק קופסה שלמה של גפרורים
וזרק לשלולית. הם לא הספיקו לקלל  ורכבם התפוצץ ברעש אדיר עם
הרבה אש ועשן.