גוש כל כך גדול יושב  לי בגרון
זה כנראה גידול סרטני.
הלכתי לרופא והוא בדק ואמר:
זה מקרה מאוד מעניין... מדובר בגידול שהתחיל מהלב,
הוא פרץ מסדק קטן בין שני החדרים ועלה דרך הושט,
עד שהגיע לגרון.
אבל דוקטור זה כמו כדור טניס.
אני לא יכול לדבר.
תנסה לא לבלוע - הוא חייך
ותנסה גם לא לחשוב כל כך הרבה.
המחשבות שלך גורמות להאצת התהליך.
אבל כל מה שיכולתי לדמיין היה אותך.
איך את שוכבת עם גבך אלי, מוחך עסוק בעבודה, בלימודים
ואני מאחורייך מטפטף לעצמי.
הרופא אמר לי שחום יכול לעזור,
אבל הקור שנשב ממך גרם לי להגדלה איומה של הגוש בגרון וממש
יכולתי להרגיש איך הסדק בלב מתרחב.
כל מה שצריך זה קצת חיבוק, קצת חיוך, קצת אופטימיות.
הרופא יודע מה שהוא אומר - קצת יחס זה דבר שהורג גידולים
סרטניים.
לאוטוסוגסטיה יש מגבלות, אבל ביחד עם השפעה חברתית זה עובד...
בלי מחקרים, בלי תרופות...
הקול שלו עוד הדהד באוזני ואני חשבתי לי איך נתנו לו רשיון
בקופת חולים?
ואת נשארת על המיטה.
אני מרצד בחוסר הביטחון החדש של חיי ואת מושכת בכתפייך  -
לא יודעת.
אני תוקף בכל ערוצי מוחי ומנסה לבלוע, להתיר את הקשר, אבל
עכשיו זה כבר גדול יותר,
כבר קשה לנשום.
אני צריך אותך שתרגיעי אותי, לא במילים נבובות, לא בליטוף
חטוף, אלא בחום.
בטמפרטורות שמשמידות חיידקים, בלהט ששוטף ומזכך.
לא בתנועה גנובה בדרך החוצה. בלי אודם רק בצד...
רוצה להרגיש ששתי הנשיקות על המצח חקוקות שם לנצח.
ואת...

נוב' 97