חשרת ענווה נקשרה במשקפיי
וכף רגלי דרכה שלולית במדרכה החרוכה;
כמכיירת מן הבוץ הנאלח של תומתי
את צורתי, אני נשרפת
במשקפת הפוכה.
נמלה שעולמה עליה צר,
צרוב כאב
כקרן שמש מזגנית לקעקע נקודה
של עקידה-אולי מופרכת
בכתפי המסוכסכת:
בגבוליה השחורים אני ניגפת, לכודה.
הדרת גאווה הסתחררה ממגפיי
וכף רגלי המאבקת את רחוב ההצלחה,
בצוף דביק ומתמסמס אל
רמץ ענקים רומס
את גחלי דרכי תהא לוחשת לי
בחשיכה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.